גוצרה תללכמ - תעד רתא

Transkript

1 כ\ ד * י* 1-t fz>!נדייעד 1 rz> *7XJJ הועתק והוכנס לאינטרנט בת *131 ע י חיים תשם יט הרב שמשון רפאל הירש זצ ל מאה שנים לסגירתו; nwon כ ז טבת תרמ ט תשמ ט תשובות, אגרות וכתבי יד / פרום מרדכי ברויאר תשובה על איסור שינויים בתפילה 1 11 : בענין מציצה 11 הלכה למשה מסיגי ושיעורי חז ל 14 לפסול יהודים 15 חיוב לימוד תורה לכל בני הנעורים 17 בענין מסע הכלולות אהרי החתונה 19 פירוש לתתלת ספר בראשית 23 הוי חלימודים של חז ל / הרב ש ר הירש 38 ישראל מול הנצרות / יונה עמנואל רש ר הירש כמורה דרר לדורנו / פרום יהודה לוי על דרכם של הדדי גרמניה בעת ההדשה (חמשך) / יצחק ברום 57 תגובות תקומת מדינת ישראל במקורותינו / הרב א כרמל.. 69 על שיתוף הפעולה בין הרבנים במברגר והירש / נ הלוי 71 בפ ד ירושלים טבת תשמ נז כרף כמ, גליון ב המחיר.6 שקל בחת לארץ: ^12 דולר מינוי שנתי: בישראל:.18 שקל כתובת המערכת: רה צפניה 26, ירושלים, טל

2 פרופ מרדכי ברויאר אתר דעת - מכללת הרצוג תשובות, אגרות וכתבי יד מאת הרב שמשון רפאל הירש [המשך] תשובה על איסור שינויים בתפילה תשובה אל הרב יעקב קופל במברגר, אב ד וורמש ככל הנראה הוזמנה תשובה זו על מנת להציגה לעיני הנהלת הקהלה והשלטונות. היא נדפסה ב איזראעליט בתאריך בלתי ידוע; תדפיס נמצא בידי המלה ד. תרגום חפשי מגרמנית: הרב יצחק לוי. לכבוד הרב יעקב קופל במברגר רב הגליל בק ק וורמש 1 מכ ת ביקשני לחוות דעתי על אודות השינויים בדרכי עבודת ד זו תפילה, אשר זוממים ראשי קהלכם להכניס בנוסח התפילה ובסדריה המקובלים לנו מקדמת דנא. במכתבו תאר מכ ת את השינויים, הן אלה שהוחל בהם כבר, הן אלה השמורים להם בלבם לעתיד לבא ושיוכשרו לבא בקהל על ידי השינויים דהשתא. ואלה הם השינויים: מחיקת פרקים שלמים מסדר התפילה שעד עתה היו חלק לא יפרד ממנו, כגון חלק מברכות השחר, איזהו מקומן, פרשת הקרבנות, והוא רחום, ויבולו, מגן אבות, חלק מברכות ההפטרה, יקום פורקן, פיוטים ויוצרות; וכן ביטול אמירת תפילת ש ע בלחש, חידושי דברים, כגון החלפת דברי הנביא בהפטרה בקטעים וברעיונות עפ י דעתם בצירוף ברבה לפניה ואחריה בלשון אשכנז, שינויי נוסחאות כגון שעשני ; 2 הנהגת תפילות וזמירות בלשון אשכנז; העמדת עוגב (אורגן) לעבדו בבית הכנסת, ועוד כהנה. מכ ת מבקש ממני לחוות דעתי, אם מותר על פי דת תוה ק ועיקריה לשנות ולחדש דברים אלה, ובפרט להשיב על שאלות אלה: א. האם מותר לבטל או לשנות במשהו, בתוכן או בלשון, את סדר התפילה המקובל בידינו? 1 ראה עליו: הרב רפאל נתן אויערבך, הרב יעקב קאפיל הלוי במברגר זצ ל, המעין, תמוז תשל ה, עמ במקום שלא עשני גוי. 1

3 כ. האם רשאים אנו להוסיף תפילות או זמירות בלשון אשכנז, אם יישארו כל תפילותינו והפיוטים על מכונם? ג. האם מותר להעמיד עוגב בבית הכנסת? אחרי בדיקה זהירה ומצפוניה אין בידי אלא לקבוע: על פי כל הכללים הקבועים ועומדים, הנוהגים למעשה בדין תוה ק, איו אלא. להשיב בשלילה מוחלטת על שאלות אלה, ויש להבריז על כל השינויים והחידושים הני ל בעל דברים שאין להתירם. לשאלה א תוקפה המחייב של דת תורתנו מבוסם בחלקו על דאורייתא / היינו מצוות שניתנו לנו על ידי משה רבנו בתורה מסיני, כגון קריאת שמע, זכירת יציאת מצרים, ברכת התורה, ברכת המזון; בחלקו על תקנות מדרבנן / כגון רובו של נוסח התפילה הכלול בסדר התפילות הרגיל, הוא ה סידור ; וכן על מנהגים, כגון חלק מהסידור וכל הפיוטים והיוצרות וכו הכלולים ב מחזור לימות החגים. אין צורך להוכיח כאן שבל מה שנצטווינו מסיני או מדרבנן חובה עלינו לקיים ללא בל שינוי. לא רק סדרי בית הכנסת, אלא כל סדרי חיינו הדתיים בנויים על עיקר זה. חיינו הם חיים רק בשמירת מצוות ד כפי שנמסרו לנו בתורה שבכתב ושבע פ ולפי תקנות וגזירות חז ל שהותקנו מתוקפה היסודי של מצות התורה על פי התורה אשר יורוך (רמב ם, הל ממרים פ א). באותה מידה נתקבלו כמחייבים אותנו, על פי עיקרי התורה שבכתב ושבע פ, גם אותם הדברים שלא נמסרו כמצוה מפי הגבורה, אף לא תיקנום חז ל, הלא הם מנהגי ישראל שיסודותיהם בקודש. מנהג כזה הוא בל דבו- אשר נתקבל על ידי קהל עדת ישראל מרצונם, גם אם לא תוקן מכח סמכות גבוהה יותר. ומעתה, במו ששני הסוגים הראשונים, מצוות התורה ותקנות חז ל, מיוסדים ומושרשים בקבלתם מרצון על ידי כלל ישראל קיימו וקיבלו (שבת פח ע א, שבועות לט ע א) ו גמרו וקיבלו (שבת יד ע ב, ע ז לו ע א) בך גם קיבלו הם מרצונם ומדעתם את המנהגים וחיובם חיוב גמור מצד דת תוה ק, והם נמסרים כמצוה מחייבת מאבות לבנים ולבני בניהם, בתנאי שאין בהם משום מנהג טעות ולא משום מנהג שיש בו איסור, ובמקורם הם מנהג ותיקין, היינו שהנהיגום אישים מוסמכים (בבלי פסחים, מדח נ ואילך, ירושלמי פסחים פ ד ה א), על מנהג בזה נאמר מנהג ישראל תורה הוא וקיומו חובה וביטולו עבירה. (פסחים ירושלמי ובבלי הנ ל; מסבת סופרים פי ד, מרדכי ב מ פ ז; תשובות הרשב א שכ ג; תשובות ריב ש ל ד, מ ד/ 2

4 קי א, קכ ב, שצ ט, תקי ב; מהר י קולון ט, נ ד, קמ ד; תשב יץ ח ב, קלב; מהר י איםרלין יא ע ב [י]; ר מאיר ב ר יצחק איזנשטט, שו ת פנים מאירות ח ג סי לא.) אפילו אם יבוא נביא כאליהו ויבטל מנהג בזה אין שומעין לו (מנחות לב ע א, יבמות קב ע א). ולא רק מנהג שנתקדש מחמת קבלתו מדורות ראשונים או מנהג שנתפשט בכל תפוצות ישראל, אלא גם מנהג אחרונים, מנהג של מדינה או של עיר, מצוה לנהוג על פיו באותה מדינה או באותה עיר. ואפילו מנהג כזה אינו נהוג אלא בבית כנסת אחד מכל בתי הכנסת שבאותה עיר, יש לקיימו באותו ביב ג ללא כל שינוי (פסחים נ ע ב; מהרי ק ט ). ואפילו מנהג המקום הזה סותר את המנהג הנהוג בכל ישראל, יש לקיימו ללא כל שינוי, אח אם יש ליישבו אר בדוחק ואין לו מקור אלא בשיטת אחד הפוסקים ואף אם המנהג הנפוץ עדיף בהרבה. (תענית כח ע ב; חולין יח ע ב; שם קטז ע א; יבמות טז; תשובות הרא ש ב ו, א ; ריב ש קכ ב, של ד, תקי ב; רדב ז ח א, תש מ; מהרי ק ט, קמ ד.) עיקרי הדינים האלה נוהגים ללא יוצא מן הכלל גם לגבי מנהגי התפילה. בל הפוסקים מכריעים בשאלות של סדר ונוסח התפילה על פי המנהג, ולא רק על פי מנהג שנפוץ בבל ישראל, אלא גם על פי מנהג המקום המיוחד, והם אוסרים בהחלט בל שינוי בדרך קיומו. (תשובות הרשב א רצ ג, תס ט, ת ע, ל ז, שכ ג; רא ש ד, ו; כ ו, א ; ריב ש של ד, תקי ב; תשב ץ ח ב ב ד ע ב [?]; מהרי ק ט, נ ד, שו ת פנים מאירות ח ג םי ל א; רדב ז ח ג תקל ב, וכן בספרי הפוסקים רמב ם, טור, שו ע, כלבו, אבודרהם, רוקח, מנהיג ועוד.) אפילו חלקים רבים של התפילה השגורה בפי כל אינם אלא מכח המנהג. אמירת הלל בר ח והדלקת נרות חנוכה בביהכ נ אינם אלא מנהג ואח על פי כן מברכים עליהן. הרי לך שאנו מכריזים עליה בפומבי אשר קדשנו במצוותיו וצונו, היינו שהן מצוה מפי נותן התורה. (תענית בח; תשובות ריב ש קי א.) ולא עוד אלא אפילו חלקים כאלה שאין להצדיקם מצד ההלכה שבתלמוד אלא מכח המנהג, כגון הרבה פרשיות והפטרות, קידוש ליל שבת בביהכ נ ועוד, אה על פי כן נפסק גם לגביהם: מנהג של ישראל תורה. (תשו רשב א ת ע, ל ז, שכ ג; ריב ש ל ד, מ, ). היוצא מדברינו, שלא רק בל ביטול או שינוי בסדר התפילה, אשר יסודו 3

5 מדאורייתא או מדרבנן, אסור בהחלט, אלא אף ביטול או שינוי של נוסח או סדר התפילה שאיו יסודו אלא בכח המנהג סותר את ההלכה ופוגע פגיעה קשה ma תוה ק. אתר דעת - מכללת הרצוג ברם, נשאר לנו עוד להביא ראיה שחלק אחד של נוסח התפילה, היינו הפיוטים והיוצרות, הם באמת מנהג ותיקין ואינם מכלל המנהגים שיעז בהם איסור שכוחם מוטל בספק. בזמננו הושמעה הדעה שהפוסקים הידיעיכז והמקובלים ביותר מתנגדים להם ושאין לקבלם בשום אופן, מפני שהוכנםו לסדר התפילה שלא כדת. על טענה זו יש לנו להשיב: א. העיקר הראשון והעליון, שעל פיו מסודרים כל חיי המצוות והדר! בין בציבור בין ביחיד, הוא שהולכים אחר הרוב, אחרי רבים להטות, והלכת זו קובעת למעשה שדעת רוב הפוסקים היא המכרעת ודעת המיעוט בטלת ואין להתחשב בה (חושן משפט כ ה, בי). ב. אם הרוב אינו ברור, אבל למעשה נוהגים בבר כאחת משתי דיעות, הרי המנהג הוא המכריע והפוסק על פי הדעה האחרת אינו אל* טועה. לכן אמרו חז ל: כל מקום שהלכה רופפת בידך, פוק חזי מאי עכ 7 * דבר, צא וראה כיצד נוהג העם. וכן: שאין הלכה נקבעת עד שיהיה מנהג (סנהדרין ו ע א; מסכת סופרים פי ד הי ח; חו מ כ ה, ב ; ש ר שם). על ועוד, מעולם לא הושמעו בספרי הפוסקים דעות החולקות ג. כשלעצמם. כבר זה כאלף שנה הם חלק של תפילות המועדים הפיוטים עם ישראל לפחות, והעתיקים שבהם נתחברו במאה העשירית במחצית והחדשים ביותר בתחילת המאה הארבע עשרה. אפילו הפוסקים שערערו קבלתם מצד ההלכה, לא ערערו אלא על שילובם באותן התפילות על שאסור להפסיק בהן. ואה על פי כן הם לא היו אלא יחידים ודעתם בטלה ברובם המכריע של חכמי ישראל עפ י אותו העיקר הראשון הנוהג בפסיקת הלכה למעשה. רוב הפוסקים לא ראו בפיוטים המתאימים לרוח החג משוש הפסקה בתפילה, אלא אדרבה, הם התירו אותם עפ י דין ובר נהגו להלכה ולמעשה. כנגד ד. איננו יודעים אלא על שנים מבין כל הגאונים והראשונים שערערו אמירת פיוטים באמצע התפילה, והם הרמ ה והרמב ם, ואולי גש בה ג. לעומתם עומדים רב עמרם גאון, רב כהן צדק, רב פלטאי גאון, ר יוטה טוב עלם, רב סעדיה גאון, רב האי גאון, ר אליהו הזקן, רבנו יונה, ר קלונימוס, ר שמעון הגדול, רבנו חננאל, רבנו תם, בעלי התוספות, הראב ד, הרא ש, הגהות מיימוניות, הרשב א התשב ץ, ספר המנהיג והכלבו. כל אלו מתירים את שילוב הפיוטים. (הגהות מיימוניות, הל תפילה פ ו ה ג; תום ברכות יא ע * 4

6 ד ה אחת; שם לד ע א ד ה אל ישאל; רא ש, ברכות םוח פ ה; ב ח, או ח ם ח; תשו הרשב א תם ט; רבנו יוגה על הרי ף, ברכות פ א; מרדכי שם. וכן מובאים פיוטים בתוספות בעשרים וששה מקומות בש ם, דבר המעיד על אמירתם הבלתי מעורערת באמצע התפילה.) ה. ולבםוך מצטרפים לשורה חשובה זו של הפוסקים המקובלים עלינו גם מחברי הפיוטים והיוצרות בעצמם, וביניהם, מלבד אלה שהזכרנו כבר, ר אליהו הזקן, רב האי גאון, רבנו תם, ור יוסח טוב עלם, גדולי ישראל כר אלעזר הרוקח, ר אליעזר ב ר נתן, ר ברור, רבנו גרשם מאור הגולה, ר יצחק ב ר מאיר ועוד. אנו מגיעים,אפוא למסקנה שאינה ניתנת לערעור, שמנהג הפיוטים והיוצרות לא נכנס לאוצר תפילותינו שלא כדת תורה, ושאין מערערים עליו גדולים מבין הפוסקים החשובים והמקובלים ביותר, ושהוא אינו מנהג שיש צורך ליישבו, שאפילו אז היינו חייבים לקיימו ללא שינוי כנ ל. ולא זו בלבד, אלא אדרבה, מנהג זה מיוסד על משענת חזקה ביותר של הלבה ומקורו בגדולי ישראל הנמנים בין גדולי הפוסקים. ואם כן הוא מנהג מוסמך, אשר רק מנהגים אחרים מעטים מגיעים לקרסוליו מבחינת תוקפם וחיובם, ומעטים עוד יותר הם אלו שעולים עליו, והמבטלים אותו מכחישים את העיקרים אשר עליהם נשענים בל חיי התורה והמצוות. אכן בימי האחרונים הושמעו מדי פעם בפעם דעות של יחידים שקמו נגד הוספת הפיוטים, אם כי לרוב רק נגד אמירתם באמצע ברכות קריאת שמע. אפילו מרן ר י קארו בשולחן ערוך (או ח ם ח וקי ב) מתנגד להם, וגם הרמ א אינו חולק עליו לחלוטין בנוגע לאמירתם בברכות ק ש. אבל עם זאת מעיר הרמ א בהלכות תפילה סי קי ב (ם ב): וכן נוהגים בכל מקום לאמרם (והכוונה לאומרם בתור חזרת הש ץ). וכן העובדה שאין שמים לב לפסק דינו של מרן מהר י קארו זה כשלוש מאות שנה נוטלת ממנו כל משמעות לגבי הלכה למעשה. ואם כבר ראינו לעיל שבמקום שההלכה רופפת מכריע המנהג, קל וחומר שדעה יחידה בזאת לגבי מנהג מתבטלת לגמרי לעומת דעתם של רוב רובם של הפוסקים המוסמכים. לפיכך כל נסיון להוציא קטעים מסדר התפילה המקובל, ולוא דק פיוט אחד, ואפילו רק להעבירו למקום אחר בסדר התפילה, נדחה על ידי פוסקים בעלי כזמבות וחשיבות. ועיין בתשובתו המעניינת ביותר של הרדב ז, אחד הפוסקים המכריעים במאה השש עשרה, חלק ג סי ל א. היוצא מדברינו, שהתשובה לשאלה א ברורה. אילו היינו מסכימים לשינויים שרוצים להנהיג בקהלכם, לא היה בזה אלא משום סתירה גמורה לבל העיקרים הנושאים על גבם את כל הבנין של חיי דתנו. ולא רק שינויים שיוזמים אלו המעיזים לפגוע בתקנות חז ל מימי אנשי כנסת הגדולה, כגון 5

7 הפטרות וברכות, אנו אוסרים, אלא גם אטור לסלק, לבטל או לשנות מנהגי תפילה שנתקדשו באלפי שנים. לשאלה ב מעתה נבוא לדון בשאלה השניה של מכ ת: האם מותר להוסיף לסדר התפילה, שכשלעצמה לא הוכנס בה כל שינוי, תפילות ופיוטים בלשון אשכנז? ברצוני להעיר בתחילה שגם להוסיף תפילות ופיוטים בלשון הקודש אינו דבר מותר בכל מקום וללא סייג. במיוחד אין להתעלם לעולם מן העובדה שסדר ונוסח התפילה הם דברים המסורים לרשותה של הקהלה, אין להוסיף שום תפילה חדשה בכל לשון שהיא ללא הסכמת בל הברי הקהלה. תפילות של ציבור הן. ללא הסכמת הקהלה אין אדם רשאי אפילו לעבור לפני התיבה, ועל פי דין אפילו יחיד המוחה כנגד מינויו של ש ץ שומעין לו, בי הוא שליח הציבור ואין אדם נעשה שלוחו בעל כורחו (או ח נ ג סי ט). ש ץ צריר להיות מרוצה לעם, היינו נוח לבריות ומסכימים לתפילתו (רשי י תענית טז ע א). קל וחומר שאיש אינו רשאי להשמיע דבר בשמי שלא הסכמתי עליו כלל, כי בל התפילות שנתקבלו לסדר התפילות שבציבור, נאמרות בשמה של הקהלה בולה. ואם רוב המתפללים מבקשים להנהיג בכח בבית הכנסת תפילות וזמירות למרות מחאותיו של המיעוט, הרי בכך יוציא את המיעוט מן התפילה בציבור ולבר אין לו זכות בשום פנים ואופן. אכן יתכן שמותר לרב או לדרשן להוסיף ולומר תפילה תוך כדי ג, אבל אין זה דומה כלל לאמירת תפילות מחודשות בסדר התפילה. דרשתו הרב בדרשתו אינו מבטא בתפילה מעין זו אלא את עצמו; לעומת זאת, הוספת תפילות בציבור נועד לה תוקף של התבטאות הקהל, וזאת אין להתיר אלא אם כן הסכימו מראש כל בני הקהלה לאמירת אותם פרקי תפילה מוספים. ללא הסכמה זו אסורה ההוספה, הן על הרב, הן על ראשי הקהל, וסברה היא שבמקרה זה אפילו המיעוט הקטן ביותר יש בידו למחות ולעכב. איסור הנהגת תפילות בתפילת הציבור בלשון אשכנז ובכלל בלשון אחרת מלבד לשון הקודש של המקרא הוכרע לדעתנו על יסוד האמור בתשובתנו לשאלה א. אמנם בן, המשנה בסוטה (ז, א) מתירה להתפלל בבל לשון ובפרט בציבור. אולם כבר כתב רבנו יונה (ברכות פ ב) שהדברים אמורים רק לגבי מי שאינו יודע לשון עברית. ובכן אין הלכה זו אמורה אלא לגבי יחיד המתפלל עם הציבור ואינו 3 נוהג שפשט אז וחדר גם לבתי כנסת של חרדים. 6

8 יודע לשון עברית. רק לו מותר להתפלל בשפת אמו, שכן אין להעלות על הדעת שציבור שלם בישראל אינו יודע לשון הקודש. ועוד, בירושלמי סוטה (שם) הושוו קריאת שמע ותפילה למקרא מגילה לגבי ההלכה שאם היה יודע אשורית ולעז, אינו יוצא אלא אשורית. יתר על בן, עובדה היא שאין עליה חולקין, שעל אח דברי המשנה ההיא לא התפללו בבתי הכנסת זה אלפיים שנה אלא בלשון עברית ובלשון ארמית, שהן לשונות הקודש של המקרא, ומכאן שהן לשונות התפילה הבלעדיים בבית הכנסת. די בעובדה זו להצהיר על ייחוד הלשון העברית והארמית כלשון תפילת הציבור ועל איסור כל לשון אחרת. אח על פי שבשאר עניינים אנו אומרים לא ראינו אינה ראיה, הרי לגבי מנהגים, וכל שכן לגבי מנהג עתיק ונפוץ שכזה, יש גם בעובדה השלילית שלא שמענו ולא ראינו היפוכו של דבר משום ראיה שאין עליה תשובה (ראה חו מ ל ז, כ ב; ש ר שם; יו ד א ). ואל יחשוב אדם שרק בזמננו נתחדשה המציאות של אי-ידיעת הלשון העברית, באופן שמתבקשת הנהגתה של לשון האם בסדר התפילה. גם בימי קדם היו רבים שלא היו בקיאים בלשון העברית. גדולה מזו, אפשר להוכיח במידה רבה של ודאות שבימי התלמוד בורותם של עמי הארץ בשפה העברית היתה עמוקה ונפוצה יותר מאשר אפילו בימינו. אח בימיהם של עזרא הסופר ואנשי כנה ג, שייסדו את סדר התפילה המקובל בימינו, היתה הלשון העברית רחוקה מאד מלהיות השפה המובנת לכל עם ישראל, עד כדי כר שאותו עזרא הסופר, שחיבר את תפילותינו בלשון העברית, נאלץ להוסיח לקריאת התורה תרגום ארמי למען תהיה תורת ד מובנת לכל. מייסדי תפילותינו עמדו אפוא כבר בעצמם לפני השאלה, אם לחברן בלשון העברית או בלשון האם, והם הכריעו לטובת הלשון העברית. ודאי עשו כן מתור נימוקים כבדי משקל, הן מצד עצם מהות התפילה בציבור, הן מצד מיבלול משמעותה של הלשון העברית לגבי כלל האומה מבחינה דתית. נימוקים אלה בולטים גם לעינינו בבהירות כה רבה, עד שכל אדם שאיננו מסונוור מבחינה מפלגתית חייב לקונן גם בימינו על העלמותה של הלשון העברית מתוך סדר התפילות כעל המכה האנושה ביותר שהוכה קיומה החיוני של היהדות והאומה היהודית. הכרעה זו נשארה זה אלפיים שנה ועד עתה בבחינת הלכה פסוקה, והיה עלינו לנהוג על פיה ללא סייג אח אלמלא לא נתקדשה לשון המקרא כלשון תפילותינו כמנהג בן אלפיים שנה, מנהג אשר בלאו הכי אוסר לנו את הנהגתה של כל לשון אחרת. לשאלה ג באשר לשאלה זו, היינו הנהגת העוגב בתפילת הציבור, איננו רואים כל אפשרות להתיר זאת עפ י דין באיזו צורה שהיא. 7

9 ידוע שהשמעת קול בכלי שיר בשבת ובמועד אסורה לנו בכל התנאים. כל היודע שאפילו הביוונון גרידא של בלי מיתר או בלי נשיפה יש בו משום איסור דאורייתא, חייב להודות שאין לומר בימינו על כגון דא אין אנו בקיאין בעשיית בלי שיר. ואפילו אין אולי לחשוש כל כך לעשיית כלי שיר לגבי העוגב, הרי שבכל זאת ברור עפ י כל ההלכות הנוגעות בדבר שאין לחלק בשום אופן בין כלי הנגינה השונים. דבר זה יוצא לא רק מן הכלל שבכל תקנות חז ל: יאמרו כל הםריקין אםורין וכוי, לא פלוג (פסחים לז ע א), אלא מפני שברור שכל השמעת קול נגינה באמצעות כלי אסורה משום עשיית כלי שיר, אפילו אין חשש כזה לגבי כלי מסוים, כגון להקיש על הדלת וכיו ב. הטעם הוא שלא יבואו בשום אופן לידי חילול שבת דאורייתא על ידי תיקון כלי. לפיכך לא ייעלה על הדעת להנהיג את העוגב אלא באופן הנזכר באו ח של ח, ב: לנגן ע י נכרי בכלי שיר בחופות, ועל סמך הכלל של היתר שבות דשבות במקום מצוה. אולם גם זאת נראה לנו בגדר איסור מוחלט מתוך השיקולים הבאים: א. הכלל של היתר שבות דשבות במקום מצוה לא נתקבל על ידי בל הפוסקים ואין לגביו הלכה פסוקה במוחלט (או ח ש ז, ה). ב. ההיתר הנ ל לנגן בחופות ע י נכרי הוא יותר לימוד זבות על אלה שהקלו בדיעבד לגבי נוהג שפרץ בימיהם, אר בשום אופן אין בו משוס הסכמה לדבר לכתחילה וב ש שאינו בנין אב ללמוד הימנו הלכה למעשה למקר ם אחרים. ג. אפילו נתקבל ההיתר הלבה למעשה, בבר הוכח במגן אברהם, סי ש ז, ה, ש אין מדמין דבר לדבר בעניני השבותים. ד. אפילו נסכים לכל טענותיהם בהלכה, עדיין צריכים אנו להביא ראיה על העיקר, והוא, שהשמעת נגינת העוגב בשעת התפילה מצוה היא ולא הפרעה. עבודת ד בישראל צריכה להיות בראש ובראשונה תפילה / הווה אומר, לדבר אל לבו של אדם מתוך דעת צלולה, ולא לעורר דמיונות ורגשות עמומים על ידי אמצעים מלאכותיים כגון השפעת המוסיקה. ליווי התפילה על ידי כלי אדיר כח בעוגב, המשתלט על כל מעמד התפילה, מפריע בעללל לכוונה האמיתית של התפילה לפי תפיסת היהדות. ה. כל התפילה בציבור אינה אלא אמצעי לעבודת ד הנכונה, שהיא השמירה הנאמנה של מצוות תורת די. כל כוונה שבלב וכל זעזוע שבנפש אינם שקולים כנגד ההפסד הקטן ביותר שייגרם לנאמנותנו לתורה ולקיום מצוותיה על ידי בל נדנוד עבירה שהותרה בציבור. לאור כל השיקולים האלה אין מנוס מקביעת איסור הנהגת העוגב כבר בשלב זה של דיוננו. אולם שיקול נוסח יציג הנהגה זו בדבר שאין הדעת סובלתו בלל ועיקר, 8

10 אלה הטוענים להיתר על יסוד אתר הכלל דעת - שבות מכללת הרצוג דשבות במקום מצוה מוכרחים להחשיב את נגינת העוגב בזמן התפילה כמצוה, כדי שיוכלו להכניס אותה לכלל הזה. הווה אומר, הם מוכרחים להחשיב את נגינת העוגב במעשה בעל משמעות דתית מהותית ובהשלמה ממשית לתפילה מבחינת רגשות הלב והנפש. אולם אם כן הדבר, אם יש כאן מצוה, הרי שעל אחת כמה וכמה הנהגת העוגב איננה אפשרית כלל ועיקר. כי איככה יוכלו לקיים מצוה שבעבודת ד, כביכול חלק חשוב כל בר של התפילה, על ידי נכדי! [הערת שוליים: אין צורר להזכיר כאן שענין זה רחוק כרחוק מזרח ממערב מדין נכרי המביא שופר לתקוע בו ואיזמל למול בו, שכן שם מביא הנכרי את הכלי והישראל מקיים את המצוה. כיוצא בזה נכרי המנגן בחופה, שבן הישראל הוא שמקיים את המצוה לשמח חו כ, שכן הוא זה הגורם להם את ההנאה שמשמחת אותם.] כל יהודי בר דעת יבין שדבר זה לא יתכן, אלא אם כן נרצה להשפיל את עבודת ד לענין של חוכא ואטלולא. נתאר לעצמנו נגינת פתיחה של העוגב, אשר תכין את קהל המתפללים לקראת הכוונה הרצויה בתפילה; לאחריה נגינת ביניים שתכליתה לרומם את הרגשות וההגיגים שעלו בזמן התפילה; ולבסון* נגינת הסיום שתסבם את בל צלילי ההתעוררות הרוחנית והרגשית על מנת שבני הקהל יתחזקו בהם בדרכם מבית ד לבתיהם והרי פחות חשוב מבר לא יובל ליווי התפילה על ידי כלי נגינה להיות, אם בכלל יש להתירו, קל וחומר להחשיבו מצוה. ועתה נתאר לעצמנו שבל זאת יבוצע על ידי נכרי, ונשאל את עצמנו, מדוע אפוא לא נמנה נכרי גם להיות ש ץ או דרשן י הרי צלילי העוגב אמורים למלא תפקיד שניהם, להשמיע דברים היוצאים מן הלב כמו הש ץ ולהשמיע דברים הנכנסים אל הלב במו הדרשן, ושניהם בידי נכרי י אכן, התסבוכת הזאת שבה מצויה כל השאלה הזאת היא בה גדולה, עד שרק השטחיות המסונוורת של שוחרי הריפורמה והחיקוי המודרניים שלנו יכולה היתה לעורר את העניין הזה, כל שבן להביא אותו לידי ביצוע, כפי שכבר קרה פה ושם. נגינת העוגב בשבת ובמועד בידי יהודי היא עבירה, נגינת העוגב בידי נכרי היא קריקאטורה!* בל הדברים שהעלינו עד כה מוכיחים שמצד הדין אין כל אפשרות כלל ועיקר להנהיג ליווי תפילותינו על ידי כלי נגינה בימי שבת ומועד. אולם לגבי העוגב יש להביא בחשבון היבט נוסה בעל משקל. היה זה מתוף הרגשה נכונה מאד, שמיד כשעלה על הפרק עניין הנהגת העוגב בבית ישראל קראו עליו תגר על יסוד הכלל לא תלכו בחוקות הגוי (ויקרא ב, בג) וראו בו הנהגת יסוד לא יהודי לתוף התפילה בציבור. וזאת אמת לאמיתה. אפילו לשיטת מהרי ק, שדין חוקות הגויים אינו נוהג אלא במנהגי זנות או בדברים הקשורים קשר כלשהו בפולחן נכרי או בדברים שאין כוונתם ידועה עוד ולכן יש לחשוש שמקורם באחד משני הדברים האסורים, אפילו לשיטה זו אין להתיר הנהגת העוגב לביהכ נ מצד עיקר זה בדת 4 והשוה שו תtinnסופר ח ו סי פד, ד ה ואני אומר. 9

11 תוה ק. דבר שפתים אך למחסור! העוגב נעשה לכלי המיוחד לפולחן הבנסיה הנוצרית. הוא משמש באופן בלעדי לצורכי דת. הוא מצוי בכנסיות בלבד ומשמש רק לצורך הפולחן הנוצרי עד בדי כך, שדי בשמיעת צליל העוגב בחצות הלילה בסביבה בלתי-ידועה לחלוטין לקבוע בוודאות גמורה שיש כאן כנסיה נוצרית. לפיכך אין להכחיש בשום אופן, שמלבד האיסור מדרבנן הנ ל, המוציא מכלל אפשרות את הנגינה בכלים בבית הכנסת בשבתות ובמועדים, הרי מכח איסור מדאורייתא של לא תלכו בחוקות הגוי כבר נעולים שערי בית הכנסת בפני הנהגת העוגב. סבורים אנחנו שפסק הדין על כל שלוש הנקודות שהוצגו לפנינו, שכתבנו בתחילת דברינו, מנומק היטב והוא אמת לאמיתה. מקווים אנחנו שיעלה ביד מכ ת לשכנע את ראשי קהילתו לחזור בהם ממחשבתם שהיא בפירוש נגד הדין. אם יוציאו אל הפועל אפילו רק חלק של החידושים שיזמו לעשות, תהיה זאת עבירה על דתנו שכוחה גדול מכוחם של רבנים, פרנסים ובני הקהילה, ובן יפגע חטא זה באושרה האמיתי של הקהילה. שום יהודי שומר מצוות לא יוכל להשתתף בתפילה, שבה יונהג אפילו רק אחד מן החידושים היזומים. בבר יודה בפומבי בעקרונות אמונה שעליהם הוא חייב לקדש שם שמים ברבים. לא תהיה לו ברירה אלא להצהיר על פרישתו מציבור שמאס, על ידי הנהגת החידושים האלה, ביסודות היהדות הנאמנה לתורה ולמצוות. ודווקא משום כך, גם על פי הצדק הכללי ובמיוחד על פי דין תורה יהיה בהנהגת החידושים האלה משום פגיעה ללא צידוק בסדרי הקהילה ובזכויות המוענקות לבל אחד מחבריה והמבטיחות את הפעלתם של כל מוסדותיה הדתיים על פי דת תוה ק. הבה נקווה שעוולה זו, הנוגדת דת ודין והעלולה ח ו להביא פורענות על העדה, לא תיעשה! פרנקפורט א מ, 15 ביוני 858 ו הרב הירש ציון הוא עדיין בגדר תלפיות, תל שכל פיות פונים בו, אף בהיותו תל תלפיות, וממזרח וממערב, מצפון ומדרום מכוונים הבנים הפזורים שבכל אתר ואתר את עיניהם לציון בתפילה, דזרי בעצם התופעה הזאת יש מעין התחדשות מתמדת לקראת מילוי היעוד המלא. שוב ושוב מתחדשת בנו ההכרה, שרק ממנה, מציון, נובל לשאוב את ההתלהבות למילוי חובותנו ואת התקוה לעתידנו ואת דרכנו אל ה. (פירוש הרב הירש, תהלים קב, טו) 10

12 בעניין המציצה (א) האיגרת הבאה, שבמקורה כתובה בשפה הגרמנית, הופנתה ללא ספק אל הרב ד ר מיכאל כאהן, פולדה; וראה ד ר יעקב לוי ז ל, המציצה בפה לאור הרפואה, המעין, ניסן תשכ ה. האיגרת הומצאה לידינו ע י מר אלישע מילר, ירושלים. רב תודות לו. בע ה פראנקפורט, 28/2 88 אדוני הנכבד, זה עתה נתכבדתי בקבלת מכתב מכ ת נ י והריני ממהר להשיב עליו כדי שלא אגרום מצדי לשום השהיה. טרם שוחחתי עם בני [מן הסתם, הרופא ד ר מרקום הירש] וגם אינני יודע את פרטי ההנחיות [מן הסתם, למוהלים] שהציע בכתב ושלח למכ ת נ י. אולם הריני רואה חובה לעצמי להביע את דעתי הנחרצת, שעלינו להצטמצם אר ורק בהנהגת שפופרת המציצה בלבד ובמה שמותנה בכך באורח ישיר והכרחי. בעיני נראה כל דבר אחר ויהא כשלעצמו טוב כאשר יהא כהפסד לענין שהוא לנגד עינינו. הב ה זיכה אותנו למצוא תיקון אותו ביקשנו זמן כה רב, ולמכ ת נ י במיוחד חנן את הזכות להיות שליח לדבר מצוה רבה כזו. הבה ונסתפק בזה ונשתדל להנהיג את הדבר האחד הזה לפי מיטב הבנתנו, וחפץ ד בידינו יצליח. אל ניתן ליותר טוב להיות אויבו של הטוב, אלא נלך אחרי דברי חז ל שהורונו בי אין עושין מצות חבילות חבילות. יהיה רצוי לי מאד אם יואיל מכ ת נ י להטריח את עצמו לבא לכאן כדי שנוכל לדון פה אל פה על בל השאר ובם ד נגיע לתוצאות רצויות (בטובו ימחל מעלתו נ י שכתבתי על חצי גליון ועם מעלתו נ י הסליחה). בכבוד ויקר הירש אל הרב פנחס משה אלחנן(הילה) וקםלר שתי האיגרות הבאות הן הלק מעזבון שרוכז בידי מר עמוס סמואל, ירושלים, והומצאו לידנו ע י פרוס רבקה הורביץ. (א) בע ה פראנקפורט א מ יום ג ה חנכה תרל ה לפ ק שוכ ט לכבוד הרב המופלג בשערי תוה ק מעוטר בעטרת החכמה והיראה כש ת מהור ר פנחס משה אלחנן וועקםלער נר ו. 11

13 אל נא יחר למכ ת נ י אשר אחרו פעמי תשובתי לדבריו היקרים מיום ד פ ויצא כי לא מצאתי פנאי עד עתה להשתעשע במכתבו הנכבד וגם היום קצר מצע הזמן מהשתרע. דברי הרמב ם בהקדמתו למשנה על הלמ ם אשר לפי שטת דבריו לא תפול בה מחלוקת כבר ישב על מדוכה זו הגאו בעל חוות יאיר בשו ת סי קצב, ימחול מעלתו נ י לעיין שמה וימצא חבילות קושיות על דברים האלה. ודברי הרמב ם האלה וכמו כן כללו כל מה שלא בא בפירוש בתורה תחת סוג דברי סופרים נהיה כבר זה ארבעים שנה לצור מכשול ולאבן נגףז לפני אפיקורסי זמננו אשר שמחו אלי גיל כאלו מצאו בזה עילה להרוס יסוד כל תשבע פ. וחם ליה לאדוננו הרמב ם נ ע להתחבר עם מתעתעים האלה אשר מי לנו גדול כמוהו וכמעט לא קם כמוהו לכל ידו החזקה אשר החזיק בה תוה ק היטב עד שלא היה נשאר ספק לשום אדם. ומאוד שמחתי לראות אשר יצא מכ ת נ י עם אחוזת מרעהו נ י להחל את אשר כבר עלתה בלבבו הטהור זה ימים כבירים להקים בית לימוד תוה ק עם יתר מדעים על אדני היראה הקודמת לחכמה, יהי ד עמכם ופועל ידיכם ירצה כאוות נפשכם ונפש מכבדו ומוקירו בלב תמים הק שמשון בן לא א כמה ר רפאל הירש פ פ (ב) האיגרת הבאה היא האיגרת שרמז עליה רשר ה באיגרתו השניה בענייו זה אל n הילה וקםלר, שנדפסה בשו ת ר עזריאל, ח א עמ רמג. בע ה פראנקפורט דמ יום ג כי תבא תרמ ד לפ ק שוכ ט וישע רב לכבוד התורני והרבני המופלג והנכבד כש ת מהור ר פנחס אלחנן וועקםלער נ י בק ק שוואבאך יע א זכיתי לדברי מכ ת נ י הנחמדים והנאורים בדעת אשר כבדני מעכ ת נ י לבקש ממני דעתי הקלושה אודות שיעורי עירובי העיר היאר לכוון מדתם על פי מדת צענטימעטער הנהוגה כעת. עם מכ ת נ י הסליחה אם יקצרון דברי תשובתי כי אעפ י שת ל הוטב מצב בריאת גופי בחסדו הגדול מ מ אין ככחי אז כחי עתה ולא אוכל להאריך הן בעיון הן בכתיבה. הנה לענ ד אין םפק שכדין וכדת עשיתם לדרוש אחר שיעור אצבע בינוני ע י אמצעי בין האצבע היותר גדול והיותר קטן של איש המצוי לכם ואם תחזיקו בשיעור זה למדוד בו שיעורי תורה שיזדמנו לבם הלכה למעשה ובן שיעור הלחי לעירובי עירכם אין ספק שיצאתם ידי חובתכם דהא עשיתס מה שמוטל עליכם מדין תורה. אבל כמו כן לענ ד ג כ אין ספק שלא תוכלו לתמוה אם מורים אחרים במקומות אחרים לא ישוו עמכם אלא זה פוחה 12

14 וזה מוסיף על המדה שמצאתם. אתר דעת דלפי - קוצר מכללת הרצוג דעתי אי אפשר כלל ולא נתכוון בלל מנותן תורתנו ב ה שיהא שם מדה אחת קבועה בהחלט לכ ע לשיעורי משפטי תוה ק. הלא כל שיעורי התורה עיקר יסודם מדות פירות ואיברי אדם, זית, רימון, שעורה, כותבת, ביצה, אצבע, טפח, זרת אמה וכיוצא, וגודל פירות וקומת בני אדם אשר בה תלוי מדת איבריהם הם משתנים ואינם שוים בכל מקום ובכל זמן ואפי שיעור בינוני של דברים אלה לא ישוה בכל הארץ ובכל דור. ועל כרחר ימצאו מדות משונות לשיעורי התורה ולענ ד אין בזה מגרעת לאמתת התורה אלא יתרון אמתתה. דהא משפטי תוה ק כולם תכליתם רק להיישיר עניני בני אדם וכל שיעוריהם המסורים לנו יסודם לענ ד בערך מה אל ענין א מעניני ב א. למשל בנ ד לענ ד קרוב מאוד ששיעור גובה מחיצה שתכליתה לחלק רשיות ב א יגדל ויקטן כפי ערך גובה םתם בני אדם במקום ההוא ובזמן ההוא. ולא אוכל להאריך עוד וגם אין צורך למבינים כמותכם נ י והלא גם בזמן א ובמקום א הפירות וב א לא ישוו בגודלם וגובהם וגם למצוא האמצעי להחזיק בשיעור בינוני כמעט א א לצמצם שישוו בו כל המודדים וכבר אמר ר יוסי בכלים י ז ו וכי מי מודיעני איזהו גדולה ואיזהו קטנה אלא חולק הכל לפי דעתו של רואה ע ש ובתוספתא מפורש עוד יותר וז ל: אמר ליה ר יוסי אף אתה נתת שיעור לשיעורין וכי מי יודיעני איזו גדולה איזו קטנה אלא הכל לפי דעתו של רואה עכ ל א ב לענ ד אף שודאי יש לנו לעשות כמו שעשיתם וכן הורה לנו ג ב תשב ץ בתשובותיו חלק ג ל ג מ מ אין לתמוה כי נמצאו הוראות מדות שונים זה מזה ואף שלא ישוו בגודל שיעוריהם אפשר אחד המרבה ואחד הממעיט שניהם כאחד טובים וישרים לפי זמנם ומקומם. ומ מ לבי אומר לי בפרט בדורנו היתום הזה שאין חזון נפרץ יהי לענ ד טוב מאד שעכ פ במדינה אחת ובמלכות א ישוו המדות לפחות בתקון המקואות והעירובין שהם ענינים מפורם[מ]ים וגלוים לעיני ב א שלא יאמרו יש לנו תורות הרבה וכל אחד ואחד תורתו בידו. ויהי לענ ד טוב והגון, אחר שיהי ברור להם שלא יבואו בזה להקל כי אם להחמיר שבל מדינה וכל מלכות יתפסו במדה הנהוגה ביניהם מצד המלכות, שיהא אצבע שוה לצאלל הנהוג וטפח שוה לשליש ה[?] הנהוג. וכמדומה לי כפי אשר ראיתי ושמעתי כר היו נוהגים ג כ מלפנים, בעסטעררייך תפסו במדת עםטרייך, בפרייםען במרת פרייסען, וכן כפי אשר הבנתי בדברי מכ ת היו נוהגים בבייערן לענין מקואות למדוד אצבע עם בייערישען צאלל. ובבואי הנה ראיתי וגם שמעתי מבני תורה מכאן שהיו מודדים אצבע עם צאלל של מדת פראנקפורט, וזה מכוון עם מה ששמעתם בשם הרב מהו זלמן 1 זצ ל ותפסתי אז גם אני במדה זו. אכן מעת נעשינו חלק ממלכות טריער פרייסין אם תבא שאלה לפני היאר למדוד י ט של לחי הייתי מורה להם על פי מדת פרייםען ועל פי זה נראה בעיני גם לכם טוב והגון למדוד לחי של עירוב שלכם על פי מדת מלכות בייערן. ולא אפונה אשר פו מ שלבם 1 רבה של פראנקפורט לפני פילוג הקהילה. 13

15 לא ימאנו לעשות את הטוב והישר בעיני ד בפרט אשר אין צריר להרצאה רבה לזה. ובזה אצא בברכת החיים והשלום ובל טוב לתקופת השנה הבע ל כנפשו ונפש מכבדו ומוקירו הק שמשון בן לא א כמה ר רפאל הירש פ פ ז*י ל אל ר דוד לוי, ממייסדי הקהילה החרדית הנפרדת עץ חיים בשטראסבורג תורגם מגרמנית מתוך: Imtnanuel Plato, Kunst oder Schablone in Religion und Religionsgesetz, Hamburg [1912], pp ך פראנקפורט א מ, ו ו בנובמבר בוודאי אלו הן נסיבות בלתי-רצויות ובחלקן אף נסיבות שאין להשלים עמהן, אך אין בהן כדי להבריז על נסיבות, ובייחוד לא על אנשיס, שהם פסולים. ובכלל אין זה דבר כל כך קל, כפי שסבורים ההדיוטות, לפסול על פי ההלכה אנשים ונסיבות. דברים הנמסרים מפה לאוזן על פי השמועה ולא על פי עדי ראיה מהימנים, אין להם משקל כלשהו. אינני יודע אם ידוע לכב אלו נסיבות שררו פה [בפראנקפורט] שעה שנוסדית קהילתנו החרדית ואני נבחרתי לשמש בה כרב. מצב הדברים היה לל* ספק גרוע הרבה יותר מזה השורר אצלכם עכשיו, ובדין הייתי יכול להכריז כי השחיטה בקהילה האחרת פסולה והאוכל ממנה אובל נבלות וטרפות. מעולם לא אמרתי זאת. כל מה שעשיתי, תוך שיתוף פעולה עם קהילתנו, להקים שחיטה ואיטליז כשרים ללא פקפוק, ולאחר מכן הצהרתי: מ י שרוצה לאכול בשר במצפון רגוע, יקח את בשרו משחיטתנו בזה היה די אז והיום. אמנם כב היפנה תשומת לבי לבר שבל עוד השחיטה של הקהילה הגדולה לא הוכרזה כטרפה, נדונה השחיטה שלכם ועמה קהילת עץ הייבן שלכם לכליה. איש לא יצטער על כר יותר ממני, אולם כב יבין שדבר זת לא יוכל להשפיע על שום פםק הלכה שלא הייתי רשאי להוציא בל* להתחשב עמו. ועתה ארשה לעצמי לפנות לבב בדברים הנכתבים מתוך ידידות וכובד ראש כאחד, וברשות כב אבקש שהוא וחברי קהילתו יקח אותם אל לבס. הניחו לכשרות או לאי-הכשרות של הקהילה האחרת ומשכו ידיכם ממנה לחלוטין. הרימו ידיכם לפני ד, בנחת וללא התרגשות, ללא התחשבות באנשים או בזלזול בהם, לחיות רק למען דבר ד המקודש. עשו בכותות מאוחדים למען קיומה של השחיטה שלבם והשלמתה במידה גדלה והולכת ולמען הקמתם וקיומם של כל מוסדות התורה שעדיין חסרים אצלכם. מלב ד השחיטה הכשרה דאגו גם להקמת בית אוכל בשר וטוב למען יוכל גם יהודל 14

16 זר המתאכסן שם לסעוד את לבו במצפון רגוע. בסיכום: אל תשימו לב כלל אל הקהילה האחרת, אלא תעשו כל שעשוי לקדם את דבר ד המקודש בקהילתכם ודי יהיה עמכם ויצליח כל שתעשו אר ורק לשם שמים ויברך את קהילתכם קהילת עץ חיים שתהיה לעץ חיים למחזיקים בה, למען ייטב לכם ולבניכם אחריכם לעולם. בכבוד ובהוקרה רבה הרב הירש אל ר אליעזר ליפמן פרינס (תרגום מגרמנית) לכבוד מע כ ה ה ר אליעזר ליפמן פרינם, אמשטרדם מע כ היפנה אלי את השאלה הבאה וביקש את חוות דעתי עליה: האם זאת חובתם של פרנסי קהילה בישראל, שלאחר שהסדירו את דבר לימוד התורה לילדי עניים ובינוניים, יעשו כן גם לבני אמידים < כלום אין דבר זה חשוב, אם לא במידה יתירה, הרי לפחות במידה שוה כמו הדאגה לעניני בית הכנסת ולשאר עניני הקהילה? על כר אתכבד להשיב: הדאגה ללימוד התורה של כל בני הנעורים של הקהילה, ללא הבדל בין עשירים לעניים, לא זו בלבד שהיא חלק מן החובות המוטלות על פרנסי הקהילה, אלא היא ללא םפק עומדת במקום הראשון בין חובותיהם ושאר הענינים נסוגים אחור מפניה. פרנסי הקהילה שלא עשו כל שהיה בידם לעשות כדי שכל ילדי הקהילה, עשירים ועניים, ילמדו תורה כדרוש, נמנעו מלמלא את חובתם, שקיבלו על עצמם לפני ד, בענין עליון ומקודש ביותר. גודל חשיבותו של ענין זה על פי דין תורה המחייב אותנו ואת אלה האחראים לניהול סדרי הקהילה אפשר לראות במקורות הבאים: מושיבין מלמדי תינוקות בכל עיר ועיר, וכל עיר שאין בה מלמד תינוקות מחרימים אנשי העיר עד שיושיבו מלמד תינוקות. ואם לא הושיבו מחריבין העיר (בלומר, חותרים תחת קיום העיר בעתיד), שאין העולם מתקיים אלא מהבל פיהם של תינוקות של בית רבן (יורה דעה רמה, ז). חייב [בל אב] להשכיר מלמד לבנו ללמדו. הגה: ובייפינן ליה לשכור לבנו מלמד ואם אינו בעיר ויש לו נכסים אם אפשר לאודועי ליה מודיעים ליה ואם לאו יורדים לנכסיו ושוכרים מלמד לבנו (שם, שם, ד). יושבי עיר אחת כופים זה את זה לשכור יחד מלמד לבניהם (ראה שם, שם, טו; ועי רא ש, בבא בתרא, פ ב, סי ז). מהלכות אלה מתברר בפירוש שלימוד תורה של בני אמידים אינו עניין פרטי להוריהם בלבד. תלמוד תורה של הבנים הוא עניין כללי המסור לקהילה. בעלי הבתים האמידים יש להם תביעה הדדית זה לזה לטדר עבור 15

17 בניהם בשיתוף משאביהם הכספיים תלמוד תורה במידה מקיפה, ובו בזמן עליהם החובה לדאוג לתלמוד תורה עבור בני העניים. לפי פירוש רש יי בנדרים דף פא [ע א] המאמר הזהרו בבני עניים אין פירושו כלל וכלל שאנו יוצאים ידי חובת הדאגה לתלמוד תורה בסידור לימודי בני העניים, אלא כוונתו רק להגן על בני העניים מפני הזנחה: שלא יהיו קלים בעינינו ללמדם תורה. אזהרה זו מקבלת משנה כח בהטעימה שדווקא מקרב בני העניים יוצאים לעיתים קרובות גדולי תורה. מכל מקום, חובתם הראשונה של האמידים ומצוה כלפי שמים הקודמת ללא ספק ללימוד בני העניים היא הדאגה לתלמוד תורה של בניהם שלהם. המצוה ללמד תורה לבניהם שלהם פוגעת בהם חחילה, שכן הי* מצותו הראשונה של האב כלפי בנו וחובתו להוריש תורה לבניו אחריו. ואילו המצוה ללמד תורה לבני עניים מוטלת עליהם בעקיפין בלבד כמצות של צדקה, ובר נפסקה הלכה בפירוש: חייב להשכיר מלמד לבנו ללמדו אבל לבן חברו אינו חייב להשכיר (יו ד רמה, ד). הווה אומר, שנכסי בעלי בתים אמידים, שמהם יש לשלם מס לצרכי הקהילה, משועבדים בראש ובראשונה לצורר תלמוד תורה של בניהם שלהם ורק לאחר מכן לבני עניים, פרנסי הקהילה הקרואים לנהל את הקהילה והמחוייבים על פי ההלכה הנ ל לתבוע מן האב האמיד להחזיק תלמוד תורה בהונו, עליהם להשתמש בכספי האמידים בראש ובראשונה לצורך תלמוד תורה של בני האמידים עצמם ורק לאחר מבן לילדי עניים. זאת ועוד. ברור ומבורר שעל פי דין קדושת בית המדרש גדולה מקדושת בית הכנסת ובשעת הצורר מותר לעשות מכל בתי הכנסת שלנו בתי מדרש (אורח חיים קנג, א), ובשעת הדחק מותר אפילו למכור את כל ספרי התורה שלנו לצורך החזקת תלמוד תורה (יו ד ער, א). מכאן ברור גם שהדאגה לתלמוד תורה לבני אמידים ועניים לא זו בלבד שהי* בעלת חשיבות דומה לבל שאר ענייני הקהילה, אלא שבמידת חשיבותה, חיוניותה וגודל האחריות עבורה היא עולה על כולם. שהרי בתי הכנסת וכל שאר מוסדות הדת של הקהילה יאבדו כל ערכם ופארם והדרם של בתי הכנסת וספרי התורה שלנו יהפכו את משמעותם ותוכנם לאחוכי ואטלולא, אם לא נדאג לקיומם של בתי ספר שיגדלו את ילדינו להיות נאמנים ליהדות ברוחם ובלבם ולהתקדש בבתי הכנסת האלה למען התורה הזאת על כל חוקיה ומשפטיה מתוך הבנה והתלהבות ולמען היות עובדי ד באמת בחיי ישראל, חיי תורה ומצוות. ומה שהיה דבר אמת בכל הזמנים עולה בחשיבותו לאין שיעור בזמן ההווה. העניינים המקודשים של היהדות יהיו ח ו מופקרים לחלוטין אס לא יעלה בידנו להלהיב את בני העשירים לתורה ולעבודה ולגדלם ליהודיו כשרים, שבן הם נתונים לפיתויי הזמן הגדולים ביותר והם עלולים להיות הראשונים שיאבדו מכלל היהדות אם לא יקנו להם ידיעות נרחבות ע, רוח התורה המאירה והמחממת. בכר ירחשו כבוד ואהבה נלהבת לרוש מעלת התורה שמתוך חוסר ידיעה מסלפים אותה וזונחים אותה בחייכן. 16

18 רק בלימוד תורה ניתן להצילם, אתר ורק דעת - אםמכללת ישובו הרצוג בעלי הבתים העשירים שלנו ובניהם ויראו את כבודם בהיותם בני תורה ומכבדי התורה ולומדיה, אזי גם בני המעמד הבינוני שלנו ישמרו אמונים לד ולתורתו, וגם ההשפעה המכרעת בקהילותינו תבוא רק לידי אנשים המתמסרים בשאר רוח ובהתלהבות למען התורה וקדשיה. בזמננו הדאגה לתלמוד תורה של העניים היא גמילות חסד, אולם הדאגה לתלמוד תורה של העשירים היא מעשה הצלה למען ד ותורתו. הלוואי ופרנסי קהילת מע כ יבצעו פעולת הצלה גדולה זו למען קהילתם וד ישלח את עזרתו וברכתו לבל מעשי יריבם. פראנקפורט א מ, 29 במאי 873 ו בכבוד ובהוקרה מלאה, הרב הירש מכתב משנת תרמ ה בתשובה לאשה אחת תרגום מגרמנית. האגרת הומצאה לידנו ע י ר נפתלי גולדשמיט, ציריך. גב נ מי. מתוך כבוד הנני משיב על שאלתה אשה צעירה צריבה לראות עצמה נידה יום אחרי חתונתה, אף אם לא מצאה שום סימנים בלבנים שלה. ישנו רק הבדל אחד. בזמן ראייתה הרגילה היא צריבה לספור חמשה ועוד שבעה ימים, לאחר חתונתה רק ארבעה ושבעה ימים. על כל שאר דיני נידה יש לשמור. כדאי להפנות תשומת לב האשה הצעירה לכך, שבראיה רגילה יש לספור חמשה ושבעה ימים. אם האשה נמצאת עם בעלה לבד אין היא צריכה לכסות שערות ראשה. מותר לה בזמן שמתלבשת או עושה שערותיה להוריד את הפיאה בנוכחות בעלה. אשר למסע הכלולות ואל נא יכעסו עלי כל הצעירים הרי שזה מנהג לא משובח הנובע מחוסר מחשבה ושהונהג על ידי האופנה. מן הדין שזוג צעיר המודע לאושרו החדש יסלוד ממנו תוך גאווה. הרי מצפה להם שמחת האושר הנעלה של כניסתם לביתם שלהם, מעון חדוות עתידם וחדוות אושר חייהם המשותפים ושאיפתם יחדיו לפני ד, מעון יצירתם ועשייתם באיש ואשה שהם לפי מושגי היהדות בעלי אצילות של כהנים במקדש ד. והנה במקום להתמסר לרעיון זה ולעלות על מסלול חיי-יחד באמת ובאמונה, פונה הזוג הצעיר עורך על סך היכל מעונם שלעתיד והולך אחר חיי נדודים ומלונות העומדים בניגוד ישיר אל חיי בית עדינים ושקטים משלהם, אשר עבורם נעשו זה עתה איש ואשה. עוד פחות מתקבלת על הדעת עריכת מסע כלולות על ידי זוג צעירים שומרי מצוות בקפידה, בייחוד בשל דיני ההרחקה וההגבלות במתן עזרה הדדית. אולם אם ילדיך יחליטו בכל זאת לצאת למסע שכזה ויחשבו את דחייתו לתקופה קצרה עד לזמן יותר נוח לקרבן גדול יותר מדי, אזי הייתי 17

19 מייעץ על כל פנים שיקחו עמהם חבר טוב או חברה אשר תוכל לסייע בשעת המסע בלי לעורר תשומת לב כל אימת שהבעל מנוע לעשות כן מפאת שמירת הדין ובו ובו. הקמת מקוה טהרה כרוכה בהרבה דינים שרק תלמיד חכם בקי בהם. לפיכך אפשר להשתמש רק במקוה שהוקם בהשגחתו ובהדרכתו של תלמיד חכם ירא שמים. בית מרחץ שמובילים אליו המים בצינורות אינו כשר לשמש כמקוה. בכל הכבוד הרב הירש הסבר למאמר הבא, פירוש לתחלת ספר בראשית עד כמה שידוע, הקטע שלפנינו הוא נסיונו היחיד של רשר ה לתרגם לעברית חלק מכתביו. אפשר שנסיון זה כרוך בפגישתו עם ר ישראל סלנטר בברלין, פגישה שבה נוכח הרב הרץ ארמן. בנו, ד ר שלמה ארמן, רשם על פגישה זו מן הזכור לו מסי אביו במכתכ ש ל אותר אל המבלה ד מיום כ א בסיון תשט ז. זכר כולם לברכה. להלן תרגום מגרמנית חלק מן המכתב הנוגע בדבר: על שאלתו של ר ישראל סלנטר, כיצד אפשר לפעול נגד המשכילים ברוסיה, העלה הרב הירש את הרעיון בדבר תרגום כתביו לעברית, אולם הביע ספקות שמא ההעתקה y D f אחד לעברית תפגע בשלמותו ודיוקו של התוכן. הוחלט לערוד ת ר ג ו ם ש ל נ ס י י ו לדוגמה, והרב הירש בחר לשם כך את פירושו לפרשת פרה אדומה. נראה שהדוגמה לא היתד, מוצלחת ביותר. לגבי מיכלול שיטתו של הרב הירש הביע ר ישראל םלנטר את דעתו שאכן עלה כיך, ז ד הרב הירש להקים בנין חדש בגרמניה כיון שהכל כבר נהרס שם. כנגד זה ברוסיה דבר א אינו אפשרי, שכן עדיין הרבה מן הבנין הישן מחזיק מעמד וקיימת הסכנה של הרס ^ אפשרות של הקמת בנין חדש. באותם הימים התבטא ר ישראל סלגטר כלפי אבי וגם כלפי אחרים בזו הלשון: איה נמצא גן עדן גדול די הצורך בשביל הרב הירש!. עד כאן. אפשר שבזכרונו של מוסר הדברים נתחלפה פרשת בראשית בפרשת פרה אדומה. אפשר גם שרשר ה הוסיף ותרגם פרשה אחרת מפירושו על התורה. ש ר ן. כתב היד נמצא באוסף זנגר שבמכון לחקר יהדות הגולה, אוניברסיטת בר אילן. מס קפו ד 4. ההעתקה היא מדויקת עד כמה שאפשר, ורק החלוקה לפסקות נעשתה המעתיק. 18

20 הרב שמשון רפאל הירש זצ ל פירוש לתחלת ספר בראשית תרגום לעברית של שלושה העמודים הראשונים של פירוש רש ר הירש זצ ל על התורה, פרי עטו של המחבר. א א בראשית וגר. ראש, אותיותיו באחוה עם רעש שהוא תנועה חיצונית חזקה ועם רחש שהוא תנועה פנימית וא כ ראש הוא שם האבר אשר ממנו התחלה ותוצאה לכל תנועה חצונית ופנימית. ולכן הוראת ראשית היא התחלת תנועה, התחלה זמנית לא מקומית. שם התחלה מקומית שוה לשם םוך מקומי, קצה, הלא המה שם גבולי שטח מקומי שיכולים להיות הן תחלה הן סוך כפי מצב המתבונן בם. לפי זה בראשית וגו פירושו: בתחלת כל הויה אלקי היה בורא, או מחובר עם שני הנשואים: בתחלת הויתם ברא אלקי את השמים ואת הארץ. על כל פנים מאמר בראשית הוא הגדה והעדה שלא היה מאומה קודם שברא אלקי, ושרק מבריאת אלקי יצאו שמים וארץ להויה. ובזה מועד ומאומת בריאת יש מאין והוקם האמת שהיא יסוד ואבן פנה לכל דעת ודעה אשר תכוון תורת ד לטעת בקרבנו. הדעה המתנגדת לזה, אמונת קדמות חומר כל נמצא אשר לא תתן מקום לבורא כי אם להיותו מצייר ונותן הצורה אשר היא במו בן יםוד ואבן פנה לבל דעת האליל עד היום הזה מלבד שהיא שקר הגיוני אשר מרחיק דעות בני אדם במחשבותם על הוית כל נמצא מנקודת האמת שהיא ביוון דעת כל דבר כפי שהוא, היא הכחשת כל בחירה באלקי ואדם שהיא אבן הנגף וצור המכשול היותר גדול ומשחית כל מוסר וכל טהרת המדות. אם ליוצר העולם היה חומר קדום נתון לפניו לא היה ביבלתו לעשות מחומר הנתון העולם הטוב במוחלט כי אם עולם היותר טוב לפי מהות החומר. כל רע הן טבעי הן מוםרי ניתן בהברח שאי אפשר לנצחו בחסרון שלמות החומר. אפי אלקי אץ לאל ידו למלט עולמו מרע טבעי ומוסרי, ובן אדם תקצר ידו להיות גבר על גופו במו האלקי אין ידו משגת להתגבר על חומר עולמו. החרות אבדה מן העולם, אונם סכל ומכאיב [הגהת שוליים: כל, השכיל וחמלה משולל הבנה וחמלה תבונה וחמלה] מולך על העולם עם אלק ואדם. חשבת האמונה המדאיבה הזאת [הגהה: הנעדרת אור נחמה] עם דעותיה על תכונת האלקי העולם והאדם יפיץ מיד מלת בראשית העומדת על פתח תורת ד, אשר עליו נאמר באמת פתח דבריך יאיר י בראשית ברא אלקי. בזה קים ונופל בל אשר יבא. הכל הן חומר הן צורת כל נמצא יצא מרצון בורא החפשי וכל יכול. חפשי מכל מאסר עומד 19

21 על ומושל אח היום הבורא כרצונו המוחלט על חומר וצורת כל נמצא, הפועלים בחומר, על החוקים אשר יפעלו על פיהם, ועל הצורות הכחות הנפעלות על ידם. כי רצונו המוחלט וכל יבול ברא החומר, נטע בו הכותות האלה, נתן להם החוקים אשר על פיהם יוציאו הצורות. וכמו שהוא מושל בלי מעצר על עולמו כן היה ביכלתו לתת לאדם בנשמת רוח חיים אשר נפח בלי באפיו ניצוץ מעצם חרות שלו ולעשותו בזה בן חורין מושל ממנו מעצר על עולם קטן שלו על גופו וכוחותיו ולתתו צלם אלקי דומה בחרות בחירתו לאלקי מושל בגבורתו עולם. עולם הנברא בראשית מאלקי איננו היותר טוב כפי מדת האפשר אבל הוא הטוב במוחלט, עם כל רעות המדומות הנמצאות בו תמים ושלם פעלו כאשר יעץ בוראו בעצת חכמתו אשר היה ביכלתו לבראו באופן אחר אם אופן אחר היה נראה יותר הגון לעיני חכמתו. הנברא בראשית מאת האלקי עם כל חסרונות מדותיו יש ביכלתו אדם להשיג בתכלית השלמות תועפת כל מרה טובה אשר השגתה היתה מטרת יצירתו. אח אפשרות חטאתו חלק שלמותו אשר בלעדיו בטלה בחירתו, ושניהם, גם העולם וגם האדם ישיגו במתי הטוב אשר בעבורו שניהם ייצרו. כי האלקי אשר שם זה למטרת הויתם ברא את שניהם למטרה זו בי צונו המופשט הכל יכול בלי מעצור, היה בורא אותם בתכונה אחרת אם תכרנה האמת היתה יותר הגונה ומועלת למטרת רצונו הפשוט. וזאת אחרת יו ם והאמונה אשר נשיב אל לבבנו ונודה ונודיע בקול פעמים ושלש בכל בקדיש אשר מאין ספק שמו הגדול ישיג הגדולה והקדושה הנרצה בעולבז יען אשר בראו כרצונו המוחלט לתכלית רצונו. ועל פי זה נראה ג כ להבין מאמרי חז ל, בזכות ישראל בזכות משה בזכות חלה מעשר ובכורים נברא העולם אשר כולם נכללים חחת שם בראשית וכן מאמרם הב ה היה מביט בתורה וברא העולם. ע י ישראל ומשה הגיעו דרכי תהלוכות בני אדם מול תכליתם לפרק חדש אשר הס תחלתו לפיכך נקראו ראשית, או משום שהם תחלת צאת תכלית בריאת האדם מן הבח אל הפועל והם במו ראשית תבואת הבורא משדה תרומת אדמתו; חלה מעשר ובכורים אינם כי אם השבת פרי הארץ ליד אדין עולס אשר נתנה לבני אדם; ועל בולם התורה היא תחלת פנת יקרת יסוד מוסז- ותכלית המכוון מבורא ית בבריאת העולם ועל כן לה נאה שם ראשית ביחוד, על כן בל אלה הדברים אח שרק באחרית הימים יפיקו לתכלית מציאתם מ מ הם המה היו תחלת מחשבת הבורא המה עמדו נגד שניו מתחלת בריאת עולמו בעדם ובעבורם בראו ונכון ונאמן הגיעם לתכליתס לפי שהעולם בראשית נברא ויצא בכללו המוחלט מתחת ידי האלקי ונברא אם כן מתחלת הויתו לםוח תכלית מציאתו. הב ה היה מביט בתורה ועל פיה ובעבורה ולתכונת תכליתה ברא העולם. מלת בראשית אם כן הי א לנו פנת יסוד ידיעתנו ידיעת אלקי ועולם ואדם, והיה כאשר אבדה n i T> הידיעה מקרב תבל ובאה העת להקימה מחדש להשכלת בני אדם היה מן הצורך לאמת היות האלקי שליט ומושל בלי מעצר על צבאות השריס 30

22 ע י נפלאות הנקראים נסים הרצוג וחקותיהם דעת - מכללת כחותיהם אתר והארץ עם כל חומריהם על היותם מעשים רמים ונשאים גבוהים כנם על ראש הרים להשכיל עיני בני אדם ולנחותם דרך האמת להשיב אל לבביהם אמתת אלקי כל יכול שליט בלי מעצור על הבל שהיא כאמור יסוד והקדמה הראשית לכל דעה מוסרית וטהרת המדות יסוד והקדמה אם בן לכל ביאתנו במסורת התורה. ברא. קרבתו עם השרשים ברח, ברה, פרח, פרא, פרע אשר הוראת כולם הלא היא דחיקה ויציאה החוצה מפנימית או מאסר תודיע אשר גם ברא יורה הוצאה אל הויה חיצונית, הלא גם בתרגום כל חוץ נקרא בפשיטות ברא. ברא הוא אם כן הוצאת מה שהיה עד כאן פנימי ונמצא רק בחדרי רוח ונפש החוצה למציאה נרגשת, בריאה אשר לא קדם לה מאומה כי אם המחשבה והרצון. הוא ביחוד היש מאין ולא נאמר כלל כי אם על מעשה האלקי. טרם היות העולם לא היה נמצא כי אם במחשבה ברוח הבורא. פועל הבריאה הוציא זאת המחשבה החוצה ויתן לה מציאות חיצונית מורגשת. כל העולם כולו אם כן בכלל ובפרט אינו בי אם מחשבות אלקי מופקים אל הפועל, באשר נמצא הענין הזה ג כ בשורש היה שהוא שם כל הויה בלשוננו (עי פסוק ב ); (מן ההוראה הזאת העיקרית שהיא יציאה להויה חיצונית נראית ומורגשת נעשה בריא גם כן תואר לכל שמן עב ובריאות בשר, ומזה ברה בריה ברות לתאר פת שחרית ומאכל ראשון בבקר אשר על ידו יתחדש גוף האדם החיצון ושב לאיתנו המורגש. גם ובראת לר שם, ובראתו (יהושע יז, טו, יח) אפשר פירושו: עשה לך שם מרחב למען תשתרע. או הוא קרוב להוראת ברא בתרגום שהוא החוץ, הפרוז המרחב ואזי פי עשה לר היער למקום מרחב. וברא אתהן בחרבותם (יחזק כ ג מ ז) כפי הנראה אין פירושו דקירה כי אם בקיעה עד שיראו הקרב והמעים החוצה. וכמו כן אפשר בריאת היער פירושו עשיתו פרוע וגלוי, הסר משוכת הסבר ממקומות הנסתרים והמםוגרים הסוגרים רגל הבא שמה.) אלקי. שורש אלה נמצא בכנוי רבים אלה. הבנוי הזה מקבץ לעולם רבוי איזה דברים תחת סוג אחדות השייך לכולם (אפי רבוי דברים היותר משונים זה מזה באמרנו עליהם אלה נחשבם אחדים באחדות מה ע י מקרה ששוה לכולם אפי אינו רק המציאות למשל הנמצאים פה וכיוצא). ואם כן במו סתם אלה מרמז רבוי העולם המורגש נראה קרוב לומר ששם אלוק מציין אחד המיוחד ב ה אשר יכלתו ורצונו מקבץ רבוי הזה יחדיו לאחד אשר בהצטרף בולם אליו לבדו רבוי הרבים נעשה אחד, הויה אחת ועולם אחד. על בן עיקר הוראת שם אלוק הוא אדון ושליט העולם, מסדר מחוקק ושופט העולם, מדת הדין. ועל בן גם מסדרי מחוקקי ושופטי המון רבוי אנשים, מסדרי מחוקקי ושופטי עולם קטן של בני אדם נקראים ג כ אלהים. בני נבר אליל לא ראו בעולם כי אם בחות נמצאים נפרדות אשר בל אחת ואחת מהם תחת ממשלת אדונים נפרדים משונים זה מזה בסגולות שונות כפי משטרם. יצא להם זה בהכרח מעיקר טעותם האמור למעלה בחשבם 21

23 קדמות החומר אשר על ידו גם ידי יוצר העולם אסורות היו והיא לא היה להם בי אם בח טבעי אשר אין ביכלתו להוליד נמצאים מתנגדים ומביאות משונות בעצם. ובראותם עולם מלא נמצאים מתנגדים ומציאות משונות בעצם ראו בזה פעולת אלקים הרבה שווים במספר לסך כתות מביאות המשונות והמתנגדות אשר לפניהם. אולם דת יהדות תקח המון כל יכרלת בל האלהים הרבים המדומים האלה ותיחד אותן במוחלט לאחד יחיד ב ת בקראה אותו אלקי/ ובהקנותה רבוי כל הכחות והממשלות הנפרדות במחשבות האליל מאין שיור לאחד יחיד יש כבר בזה די להפריד להו-ים ולנשא אלקי דת יהדות האחד והמיוחד לעילא ולעילא על דמיון כח טבעי לפי [ש]עולם מלא מציאות מתנגדות לא היה יכול לצאת מרצון אחד אלא בהיות אחד מיוחד הזה כל יכול במוחלט בלי מאסר ומעצור ליחד הייות מתנגדות בתכלית השנוי למטרת עולם שלם התכלית האחדות. זולת זה לתאר התאחד שפע רבוי כחות הממשלה באיש אחד בלעזון ב ן רבים אינו זר בלשוננו כמו אדונים בעלים. יתואר בזה איש אחד אשד יתאחדו כל כחות הממשלה והאדנות המושלים על נשוא אחה אשר תחתיו עומד על כן הנשוא הזה בכל עניניו ובחינותיו, והוא עבדו מכל צדי ומאחר שהיה מהוראות שורש אלה לציין שליט ומחוקק ושופט העולם בא השו-^ן הזה ג כ לציין מושג השבועה אלה אשר היא לפי תבונתנו איננה קריאת בשם אלקי בלבד אלא נתינת הנשבע את כל עולמו המורגש בפועל תחת ע י, משפט שליט העולם (במו שזה ג כ נטוע בעיקר הוראת מלת השבע ישורון חלק ה טז) וכן יצויין בו הקללה אשר שליט בעולמו מודיע בה יד ך החזקה באבדן הנשבע לשקר. אלח, נתעב ונאלח, יחדו נאלחו, דומה היו ת לשון מוקשה יוצא מאלה והוראתו בנפעל האחז בחבלי הקללה. יש עוד להשכיל על מאמר חז ל שלא נאמר אלקי ברא בראשית אל^ בראשית ב א. כפי אשר היה נראה לעניות דעתנו על הוראת שם אלקי ז ה לא היה יכול להקרא בשם זה בי אם אחר בריאת העולם מפני ששם מורה על הויתו בבחינת העולם. בראשית ברא א יאמר!:] האלקי אעזר כעת עינינו רואים אותו שליט בעולמו הוא הוא אשר מגבורת רצונו י ^ העולם לראשית היותו. 22

24 הרב שמשון רפאל הירש זצ ל אתר דעת - מכללת הרצוג הוי הלימודים של חז ל [תרגם: יצחק ברום] מאמר זה הופיע במקורו כחוברת מטעם מוסדות הלימוד של קהילת עדת ישורון בפרנקפורט ענ/מ בשנת הדברים מופנים הן אל הורי התלמידים, אנשי הקהילה עצמה, והן אל אנשי חינוך של השלטונות העירוניים והממלכתיים. הדברים נועדו איפוא לקרב אל לב הקורא את הייחוד של מוסדות לימוד תורניים, לעומת מושגים שגרתיים באותה סביבה תרבותית. נראה כי מאמר זה שונה ממאמרים אחרים באותה המסגרת שנועדו להראות ולהסביר עד כמה ידיעות של השכלה כללית עשויות להיות מועילות לחינוך יהודי של שמירת מצוות, ועד כמה עשוי החינוך היהודי תורני להיות מועיל גם למטרות של השכלה כללית. לעומת אותם המאמרים מוצג כאן ענין לימוד התורה כדבר אשר ביסודות רבים הוא שונה מאד מכל מה שמעלים על הדעת כשיגרת בית ספר בגרמניה של אותם הימים. ייחודו של המאמר הוא בסגנונו המיוחד בו מוצגים הדברים בפני הקוראים, מאמרי חז ל לא הובאו כלשונם, עם הסברים, אלא מסירת תכנם בלשון המובנת לקורא בדורו, היא היא הרצאת הדברים, ורק מקום של המקורות צוין בשולים. המאמר, אף אם הוא מתורגם, עלול להיות מוזר לקורא התורני של ימינו הקרוב אל המקורות. אולם, אלה הדברים שנותנים למאמר את חינו המיוחד, וכן, כך נראה לנו, את ערכו המיוחד להבנת אישיותו של רשר ה, משנתו ודרכיו. לכן השתדלנו לתת תרגום ככל האפשר קרוב למקור. את המקורות כלשונם, הבאנו בהערות שולים, כך שהקורא יוכל לעמוד הן על הפרשנות המיוחדת והן על דרכו של רשר ה להעביר את הדברים מכלי אל כלי. המתרגם דפים אלה נועדו לתת, שנה בשנה, הזדמנות לדון בעניגי הינוך והשכלה. אגו אוהבים לנצל הזדמנות זו המוענקת לנו, לשם עיון בתהומי הינוך והשכלה של היהדות בימי קדם, ואנו מאמינים שהובבי ההינוך וההשכלה ימצאו בכך ענין כל שהוא. מרהק רב מפריד בין המסגרת של אותן שאיפות, לפי זמנן ומצביהן, לבין תודעת זמננו, אולם נראה לנו, כי ככל שגדול אותו מרהק, כן גדול ערכו של עיון כזה בתופעותיו של זמן כה רחוק, כדי להביא לידי הערכתן האמיתית יותר, על פי אמות מדד. נכונות יותר, מצד בני דורנו, ואולי יהיה בו בכדי לעורר פה ושם את השאלה, עד כמה ניתן למצוא בכך את אשר ראוי הוא להיקוי גם למען שאיפותינו י היום. י כבר הנושא, אשר אמור להיות מוגדר על ידי כותרת המאמר העיוני של שנה 23

25 זו, הוי הלימודים של חכמינו / בא כדי לשוות לנגד עינינו מושג השונה במהותו ממה שהיינו תופסים היום כ הוי הלימודים. הוי הלימודים שלנו מסתיים בשנות הילדות והנעורים. הוי הלימודים של חז ל קלט, כמו אצלנו, את הילד, אבל ליווה דרך כל ההיים, את הנער, את האיש המבוגר, ואת איש השיבה. הוי הלימודים שלנו נתפס כהכנה לחיים הממשיים, היי המקצוע הייעוד, ורק הנבחרים אשר מקצועם ייעודם הוא טיפוח של הכמה והשכלה, הם בלבד מצויים, גם בהיותם אנשים מבוגרים, בתוך תוכו של הוי הלימודים, כלומדים ומלמדים. בימים הקדומים של חז ל היה העיסוק בהכמה והשכלה במשך כל החיים חלק מייעודו של כל איש. היתד חכמה, החכמה בהא הידיעה, אשר העיסוק בה היה הענין הכללי ביותר של כלל האומה, וילד כי נולד היתד. זאת מטרת ההיים הראשונה במעלה שנכונה לו, להיות בבוא העת תלמיד של אותה חכמה, בלא הבדל, מה הייעוד, משלוח היד, מה המעמד אליו יגיע בעקבות ההלטה של הורים ועקב גורל הייו. לפי ההשקפות של אותי הזמן, הרי הגיע הולד שנולד בגוף אנושי למדריגה של אדם רק כאשר הוארו ועודנו רוחו ולבו בינקו משדיה של אותה החכמה. רק אז הובטח לו כבוד האדם, אצילות האדם ואושר אדם אשר שום תהפוכת הגורל לא תוכל לגזול ממנו, אך בקושי תצלח' להעכירו. כן, גם יון וגם רומי ידעו עיסוק בחכמה ואמנות כתכונה של משפחות אצילות ושל עבדים. גם מוסדות ההשתלמות ואגודות ההשתלמות שבהוד מעידים כי לא זר לזמננו הצורך בהשכלה עממית כללית, מעבר למה ששייר לעיקר שנות הלימודים. אולם נראה שלשוא נחפש בתולדות ההתפתחות של שום אומה אחרת תודעה כה מקיפה על כך, כי השכלה רוהנית לא רק מגיעה לכל אהד ואחי אלא' בעיקרו של דבר דרושח לכל אחד ואחד. לשוא נחפש במקום אחר הערכה כה גדולת של החכמה ליחס כזה של התמסרות מתלהבת כלפי החכמה, כפי שהן אפייניות למאות השנים של תקופת הז ל. דפים אלה נועדו לנםיון להתוות בקוים אפיינייס את חתופעות חמיוחדות הללו. קשה לדמות, כי היתה אי פעם קבוצת אנשים אשר עליחם חיתח מוטלת משימה ה י ס ו ד גדולה מזו שעמדה לפני אנשי אותו בית דין יהודי גדול, מניחי יייצדיד של ההתפתחות הלאומית על פי ההלכה, הלא הם אנשי הכנסת הגדולה, ועל אחת כמה וכמה קשה להעלות על הדעת קבוצת אנשים העולה עליהם במילו י משימה כזאת במודעות צלולה ובחצלחה המתמידה עד המציאות ההיה של ימינו. העס נמצא אז על אדמתו, עצמאותו הפנימית הוחזרה לו, ועל כל פנים עמ ד בתלות חיצונית. לפי חוסר אפשרותו לחגן במלחמה על מולדתו הקטנה, ולס י הקונסטלציה המדינית הכללית של אותם הזמנים, לא היה לעם מנוס מכל התהפוכוון המדיניות אשר ציפו לו. על אנשי הכנסת הגדולה אשר בידיהם היתד מוסקדת הנהגת העם הזה, היה מוטל להעלות אותו, על ידי התפתחות פנימית, לרמה מוסר י ת שתכשיר אותו לעמוד בכל התהפוכות ה ללי ה י ה ע ל י ה ם לי ^יי 1 ל ו י ס ו ד לאימי ייהודי אשר יהיה לו בסים של אחדות לאומית הניכר, הן באחדות של הכלל יילאומי וחן בייחוד האישי של כל אהד מבניו המפוזרים במרחבי העולם, בסיס אשר לא יוחלף ולא יומר, וישמור את הכלל והפרט כשהם בכל עת עומדים שמחים וזקיפים מוכנים לייעודם. ובסגולה המשמשת כתהליף, ויותר מתהליף, לכל הולשה מדינית, ראו את 24

26 הטיפוה של הינוך והשכלה, ברוהאתר דעת ובמוסר,- מכללת והפצתם הרצוג בכל מקום, את העיסוק המקיף ביותר באותה הכמה לאומית אשר ידיעתה העיונית וקיומה המעשי הם עיקר הבסיס לקיום הלאומי של אומתם. שלשה ערכים התוו לעצמם ולבאים אהריהם כהנתיות לפעילותם: היו זהירים ביישומם המעשי של הכללים הנתונים לכם בהכמתכם, הרהיבו את שטה קיומה, כדי להגן עליה, והעמידו לה תלמידים במספר רב ככל האפשר. 1 אם בשנים מהעקרונות הללו הציעו למנהיגי האומה דקדקנות מיושבת ביותר והכמה שקולה ביותר לקיום התורה שהיה מופקד בידיהם, הרי היה זה העקרון השלישי שבאמצעותו ביקשו לעשות את ידיעת התורה ואת הבנתה העמוקה הפתוהה ביותר לקנינו של כל העם. הכנסת הגדולה הזאת, אולי נכנה אותה בית מחוקקים, ייתכן שיש מי שיהא נוטה לראות בה דוגמה קדומה של מוסדות המוכרים לנו מן ההיסטוריה כמי שהטילו את אפוטרופםותם על העם והתזיקו אותו בבערות. אולם, האם נמצא אי פעם גוף כזה המנהיג אומה, אשר שאף להסיר מעצמו, במדד. כזאת, כל יתרון הנותן לו תפקיד של אפוטרופוס, אשר הזמין את האומה עצמה וכל אהד מבניה להיות שופטים מוסמכים ביותר של החלטותיו וגזירותיו, האם נמצא אי פעם הבר מורים של אומה, אשר ביקש לעשות את עצמו מיותר ולהסיר מעצמו כל יתרון מעמדי, על ידי הפצת כל הכמה וכל ידיעה? ואכן זהו אשר עשו אנשי הכנסת הגדולה בעקרון זה, בו קראו לכל בני האומה להיות תלמידי חכמתם. והרי אלה האנשים אשר קבעו את הבקשה על דעה בינה והשכל כבקשה ראשונה עליח יתחנן כל אהד מבני עמם בעמדו לפני א לקיו בתפלה, יום יום. 2 וידעו, הם היטב את אשר מביאים לביטוי בעקרון זה. הכירו יפה את החכמה, אותה ראו כפקדון שהופקד בידי האומה בכללותה, לאו דוקא בידיהם הם, והורו כי האומה על כל בניה נקראה להיות מעמד תלמידיהם. וכי נמצאת כזאת, הכמה הראויה להיות הכמת העם, ענין המשותף לכל בני האומה, אמצעי להבאת אור ועידון לאומה בכללותה? הרי העם הוא ענינה, במשמעות המלאה והמהותית ביותר שיש לכך. תכנה אינו בהשערות טרנסצנדנטאליות המבקשות לטפס אל תחום הדברים שמעל ההושים, אשר לשכל הטבעי אין גישה אליהם. משימתה של הכמה זו היא לבנות ולשכלל בגין של חיי אדם, של היחיד, של המשפחה ושל החברה, תהת השפעתם, הקובעת צורח ודמות, של חוקי הנצה של מוסר וטוהר ודין והסד; זוהי החכמה של הובת האדם עלי אדמות, והיא עוסקת באדם במכלול של כל תופעותיו וקשריו, במחשבות והרגשות שבתוך לבו, בקשרו האמיץ לחושיו ובהירותו המוסרית, ברוחו ובגופו, בדיבורו ובמעשיו, בכל ייחוד אישיותו על צרכיה וחובותיה. והכמה זו עוסקת באדם גם באשר הוא יוצא מעצמו ומהויתו האישית אל הנישואין, אל המשפחה, אל החברה, ואל המדינה על כל הסתעפויותיה וארגוניה, ודוקא ביציאה זו מחייו האישיים הוא מגיע אל מודעותו לעצמו וזוכה למציאותו העצמית לאמיתה. לכל אשר בתחומה של חכמד. זו, יש משמעות לכל אדם בכל ריבוי נסיבותיו ומצביו, הוו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סיג לתורה (אבות א א). 1 אמר רבי אמי: גדולה דעה שנתנה בתחלת ברכה של חול (ברכות לג ע א). 2 25

27 אם כאשר יקיים דבר בעצמו, ואם באשר יאיר לו מצבים וקשרים אשר בהשפעתם חוא חי, ואין שום דבר שעליו יוכל לומר: זה רחוק ממני, אין להכרתו ערך בעבורי. ואת משימת החיים, אשר הכמה זו מתוח לו, עליו להבין בראייה ברורה מתיר מהותם של הדברים זייעודיהם; לשם כך היא מנחה להתבונן בעולם מתוך מחשבה, מלמדת אותו להבין את העולם מתוך הא לקים, ואת עצמו ומעמדו מתוך העולם, פותרת לו את חידות קורות העתים, את התידות של היי אומות והיי אדם, ומעניקה ילי רות בינח וכח, לעשות את דרך חייו מתוך מהשבה. - י האם פלא הוא, כי פי משורריו והכמיו הלאומיים נובע ושופע דבר ערכיה של חכמה זו, על משמעויותיה ועל קסמי יופיה? הרי אל עצמו הוזר, את עצמו מוצא חאדם בתורותיח, חכמח בכללותיח, שמחה בפיקודיה, אור במצוותיה, קיום מתמיד בטהרה שמתוך יראת ה, אמת והרמוניה של צדק במשפטיה; הם הם הטוב הנעלה מכל שאליו יש לשאוף, ערכם רב מכל האוצרות, ומתוקים הם מדבש ונופת ציפיש 3, העיסוק בתורה מקנה כנפים רוחניות, המעלות את האדם מכל סבל ארצי שכן התורה היא הטוב המוחלט, ועל כן אין כאן סבל כל עוד אדם יכול לעסוק בתורת * אין מקום שהוא כל כך קדוש וכל כך מיוהד להקב ה כאותן ד אמות בהל עוסקים. 5 במקום שיש שלשה, שנים, ואפילו אהד בלבד, העוסק בתורה, שכינה עמד בתורה. fl כז אמרי אלד וד קב ה מקשיב כאשר דברי תורתו הם נושא שיחתן של בני האדם דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא: כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחברו, ותלמוד תורה כנגד כילם ד שכן, אף אם גדולים החיים של מעשי קיום חמצוות, הרי ה ע י ס ו ק ב ת ו ר ה ג ד יל ייתר. 8 כש םשהילוד יונק יום יום משדי אמו. כן משום שמאפשר את עשיית המעשים תד לים יט יא ואילך. 3 אמר רבי שמעון בן לקיש: כל העוסק בתורה, ייסורין בדילין הימנו, שנאמר (איוב ד,) 4 ובני רשף יגביהו עוף, ואין עוף אלא תורה ובו (ברכות ה ע א). אין טוב אלא א ל י תורה שנאמר (משלי ד) כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזובו (שם). ייסורים של אהבה: כל שאין בהם ביטול תורה, שנאמר (תהלים צד יב) אשרי הגג:,- אשר תיםרנו י ה ומתורתך תלמדנו (שם). מיום שחרב בית המקדש אין להקב ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד / 5 ת ד. (שם ח ע א), ועל כן אוהב שערים המצויינים (באסיפת ציבור, רש י) בהלכה יד י מבתי כנסיות ובתי מדרשות (שם). ג ( שנים שיושבים ויש ביניהם דברי תורה, שכינה שרויה ביניהם, שנאמר (מלאכי 6 אז נדברו יראי ה איש אל רעהו, ויקשב ה וישמע וכו (אבות ג ג), ומנין שאפילך אחד שיושב ועוסק בתורה, ששכינה עמו, שנאמר (שמות כ) בכל מקום אשר אזכיר יאה שמי אבוא אליך וברכתיך (ברכות ו ע א). פאה א א. 7 נשאלה שאלה זו בפניהם: תלמוד גדול או מעשה גדולז נענה ר טרפון ואמר: מעשד 8 גדול, נענה ר עקיבה ואמר תלמוד גדול, נענו כולם ואמרו: תלמוד גדול שהתלמו ד מביא לידי מעשה (קידושין מ ע ב)..26

28 לאדם יום יום למצוא מזונו משדי אתר דעת - התורה. מכללת התורה הרצוגמעניקה הברה לאיש הבודד, רפואה להולה, היזוק לחלש; כל אמצעי אהר מועיל לדבר אהד, התורה היא רפואה אוניברסלית לכל *. שלשה כתרים הם: כתר כהונה, כתר מלכות וכתר תורה. כתר הכהונה הרי הוא של אהרן ובניו, כתר מלכות הרי הוא של דוד, כתר תורה הרי הוא מוכן לכל, מי שרוצה, יבא ויזכה בו. בודאי יש לעסוק בה ברוה טהורה, התלמיד הייב להיות שקוף, פנימיותו זכה בהופעתו החיצונית. אוי למי שאין לו בית דירה, ועושה שער לדירתו ; היראה, היא הנאמנות בקיום מצוות הי, היא היא בית דירת הייו של האדם, והתורה שער הכניסה, ותכלית כל עיסוק בתורה, הרי זה שלעולם האדם יתקן את עצמו ויעשה את הטוב. לזה אשר זך הוא, התורה היא סם היים, ורעל היא למי שאינו זך». היה אתה מי שמפרסם את התורה על ידי עצם הייך! ראה, איש כי ישאב הכמה מלמוד המקרא והתורה שבעל פה ומקירבתו לתלמידי הכמים, ונוהג בחכמתו: בתבונת שיחתו, בנחת דיבורו, בנאמנותו במשא ומתן, עליו מצביעים הבריות ואומרים: אשרי האיש הזה שלמד תורה, אשרי אביו שלימדו תורה, אוי לאיש שלא למד תורה, הביטו תלמיד הכם זה, מה יפים דרכיו, מה נכון כל אשר עושה! עליו אומר הקב ה: עבדי אתה המפארני! העוסק בתורה כרוהה, משיג בכך הרבה מאד, והוא מקיים בתוך עצמו את תכלית הבריאה. הרי הוא נעשה ידיד לבני האדם ומשיג את אהבת בני האדם, אוהב ומשמח את הקב ה, אוהב ומשמת את בני האדם, היא מלבישה אותו בענותנות וביראת שמים, 9 למה נמשלו דברי תורה בדדו מה דד זה, כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא בו חלב, אף דברי תורה, כל זמן שאדם הוגה בהן מוצא בהן טעם (עירובין נד ע ב). 10 "אמר רבי יהושע בן לוי: המהלך בדרך, ואין עמו לויה, יעסוק בתורה... חש בראשו יעסוק בתורה... חש בגרונו יעסוק בתורה... חש במעיו יעסוק בתורה... חש בעצמותיו יעסוק בתורה... חש בכל גופו יעסוק בתורה... אמר רב יהודה בר הייא: בא וראה שלא כמדת בשר ודם מדת הקב ה. מדת בשר ודם: אדם נותן סם לחבית, לזה יפה ולזה קשה. אבל הקב ה אינו כן, נתן תורה לישראל, סם חיים לכל גופו שנאמר (משלי ד כב) ולכל בשרו מרפא (עירובין נד ע א). 11 א ר יוחנן: שלשה זירים חן: של מזבח, של ארון ושל שלחן. של מזבח זכה אהרן ונטלו, של שלחן זכה דוד ונטלו, של ארון עדיין מונח, כל הרוצה ליקח, יבא ויקוד (יומא עב ע ב). 12 אמר רבא: כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו, אינו תלמיד חכם (שם). 13 מכריז ר ינאי: חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתיה עביד (שם). 14 עיין שם. ועוד: תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים (ברכות יז ע א). 15 אמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב (דברים ד) וזאת התורה אשר שם משה ו זכה נעשית לו סם חיים, לא זכה נעשית לו סם מיתה (יומא עב ע ב). 16 תניא: ואהבת את ה א לקיך שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליון אשדי אביו שלימדו תורה, אשרי רבו שלימדו תורה, אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמד תורה, ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו! עליו הכתוב אומר ויאמר לי עבדי אתה, ישראל אשר בד אתפאר (ישעי מט) (יומא פו ע א). 27

29 מכשירה אותו להיות איש הנוהג כדין, שש לנהוג במסירות נפש, ביושר ובנאמנות היא מרחיקה אותו מן החטא והולכת ומקרבת אותו אל השלימות המוסרית. מועיל בעצה ובמעשה, ממנו תבונה וגבורה; היא מזכה אותו בהשפעה, אף בהנהגד בזכותה הוא יורד לעומק הדין, הודר לסודות התורה; הוא הופך להיות כמעין שאינו מאכזב, כנהר ששפעו הולך וגדל, ובכל אלה מזכירה לו להיות יותר ויותר* צבוע בעל יותר ויותר אורך רוה, אף מותר על כבודו,' והיא מעלה אותו ומנשאה אותו על הכל. יום יום יוצאת מפסגת הר הורב קריאת אזהרה לעולם: אוי לבבי ד ^»,, י אדם המזלזלים בתורה, הרי מגדים את עצמם במו ידיהם באשר מאבדים את עצם כבודם כבני אדם, ומפסידים א ת ח י י ו ת ם י א י ז ב ן ח י ר י ן א ל א ז ה ד, ע ו ס ק בתורה לימוד התירה מעלה כל אהד למרומי רוה ומוסר 8 י. ז קולות העבר היהודי שאחדים מהם העלינו כאן, הם מתקופות השונות מאד ו יהשכל ש ל חיגוי מזו. וככל שהשתנה הגורל המדיני, הרי עמדו בעינם ההערכה ש רוחניים וההתמסרות הנלהבת לעיסוק בתורה בקרב האומה. ד»י ובמקום שהכרת השיבותם הרבח של חינוך והשכלה רוחניים היתה ז ז ז. "יצה מימ א ח ד ל ס י מ ה ם א ח ד ק מ ה ם במדה כל כך מקיפה, מובן וטבעי הוא כי השאיפה ק מ ה ם י י ת כחותיו, היתד. אף היא כללית. שררה ההכרה, כי כשם שאין ספק בכך כי לא 3 ש י ה א א ד ם ב ל י ח י נ י ד מ ו ס ר י כ ן ל א י י ת כ ן ש י ה א א ד ם לל א ח י נ י י י ו ח ב י מי של ח נך אינו יכול להיות ירא חטא וכן מי שלא למד אינו יכול להיות חסיד /«! א 3 ת ןר היתד. הסיסמה שנתנה תנופה לשאיפות של נער וזקן. רק מי שמצוי במקרא, י ז 3^ שבעל פה ובמנהג העולם, לא במהרה יחטא; זהו חחוט המשולש אשר לא ה ^ר י יינתק. אולם זה אשר המקרא, התורה שבעל פה ומנהג העולם נשארו זרים לר חלק מעולם החברה»«. עוד מימות עולם היתד. הקריאה בתורה במרכז כל התכנסות 17 ר מאיר אומר: כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ולא עוד אל» שכל העולם כולו כדאי הוא לו, נקרא רע, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות s *. משמח את המקום, משמח את הבריות, ומלבשתו ענוה ויראה ומכשרתו להיות צדי,-» הסיד ישר ונאמן, ומרחקתו מן החטא ומקרבתו לידי זכות ונהנין ממנו עצה ותושיד- י ביבך וגבורה ונותנת לו מלכות וממשלה וחקור דין, ומגלין לו רזי תורה, ונעשה כמעיד ד שאיבד פוסק וכנהר המתגבר והולד, והוד. צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו, ומגדלתו ומי י י י ממתי על כל המעשים (אבות ו א). 18 אמר רבי יהושע בן לוי, בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר סיני ומכרזת ואומ ר ת א י י י להל! לבריות מעלבונה של תורה, שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף שנאמי- -משלי יא כב) נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם. ואומר (שמות לב טז),ךןן. ת מעשה א לקים המה והמכתב מכתב א לקים הוא חרות על הלוחות, אל תקרא ב י ת ' אלא חירות שאין לד בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה וכל מי שעוסק ב מ ו ת (אבית ף תורה מתעלה שנאמר (במדבר כא יט) וממתנה נחליאל ומנחליאל 19 אין בור ירא חטא, ולא עם הארץ חסיד (אבות ב ו). ב ( * 20 כל שישנו במקרא במשנה ובדרך ארץ לא במהרה הוא חוטא שנאמר (קהלת 28 ד ( והחוט המשולש לא במהרה ינתק וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ילא בז ן-ף אינו מן הישוב (קידושין מ ע ב). r 1

30 ציבור לעבודת ה/ ועזרא הרהיב ענין אתרזה. דעת - בתימכללת הכנסת הרצוג בישראל נועדו בראש וראשונה לא רק להביע לפני ה את עניני הלב, אלא לעדן ולהאיר רוה ולב על ידי דבר ה ; לא רק כדי להתפלל נכנסו לתוכם, אלא אף כדי ללמוד, ועד היום הזה קוראים לבתי הכנסת בציון עמוק המשמעות Schuien בתי לימוד. (ואגב, השתמשו במלה Judenschuie באורה מתבדח כמזכירים את אשר לא כל כך תואם ארגון הרמוני, ולא השבו על כך שאכן התכנסו היהודים של פעם בבית לימוד, מקום שם היה כל אחד עסוק לשנן לעצמו את לימודי חייו ולהתלהב בלימודי חייו, מכדי שיוכל ויבקש לחשוב על כך, לחתאים את עצמו עם שכנו, בעצמת דיבורו וקולו. ככל שהיתר. גדולה ההרמוניה בעבודה הפנימית של רוח ולב, כן היו רשאים למעט בהטית האוזן לתיאום חחיצוני, כן חיו רשאים אולי לראות אותו כמיותר. יסלחו נא על סטיה זו מן הנושא, בסוגריים). כשם שאין אדם יכול להיות שלשה ימים בלי מים, בלא שירגיש עצמו כמי שנמצא במדבר, כן לא יוכל העם היהודי לשהות שלשה ימים בלי קריאת התורה בצוותא, כך סברו אנשי העם היהודי, וכך נקבע כל יום, 21 והיה על כל יהודי שביעי בשבוע, כל יום שני וכל יום המשי לקריאת התורה. 22 יתירה מזו, בית הכנסת היה למקום בו למד להצטרף לקריאה זו ולהבנתה בביתו כל אהד את לימודיו האישיים בתורה. ילדים עברו על פרשת השבוע בבית הכנסת, 23 ועל האיכר היהודי אמרו: בבואו בערב מן השדה, הולך לבית הכנסת, אם בקי הוא במקרא, קורא, אם בקי במשנה, לומד, מתפלל תפלת ערבית והולך לביתו לארוהת הערב. 24 ובכלל, אם היה היום תפוס בעסקי פרנסה, הרי היה הלילה שייך ללימוד התורה. הקב ה ברא את הלילה רק כדי שיוכלו בני האדם גם ללמוד, כך אומר פתגם עממי גצ. כבר בבית הספר הורגלו הילדים ללמוד גם בלילה, 28 אפילו אמרו: בית אשר דבר לימוד התורה לא שמע בו בלילה, יכלה באש. לעשות את ביתו 21 ושיהו קוראים בשני ובחמישי עזרא תיקןו והא מעיקרא הוי מיתקנא, דתניא: וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים (שמות טו), דורשי רשומות אמרו אין מים אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים (ישעי נה) כיון שהלכו שלשת ימים בלא תורה, נלאו; עמדו נביאים שביניהם ותיקנו להם שיהו קורין בשבת ומפסיקין באחד בשבת, וקורין בשני ומפסיקין שלישי ורביעי, וקורין בחמישי ומפםיקין ערב שבת, כדי שלא ילינו ג ימים בלא תורד. וכו (בבא קמא פב ע א). 22 אמר רבי אמי לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שנים מקרא ואחד תרגום (ברכות ח ע א). 23 חזן הכנסת... ורואה היכן קורין תינוקות של בית רבן בשבת זו, והן קורין בסדר לאור הנר בבית הכנסת, ויודע שהיא פרשה של שבת זו (שבת יא ע א רש י ד ה החזן). 24 אדם בא מן השדה בערב, נכנם לבית הכנסת, אם רגיל לקרות קורא, ואם רגיל לשנות שונה, וקורא קריאת שמע ומתפלל ואוכל פתו ומברך (ברכות ד ע ב). 25 א ר שמעון בן לקיש לא איברי סיהרא אלא לגירםא (עירובין סד. ע א). 26 מכניסין את התינוקות להתלמד כבן שש כבן שבע... ויושב ומלמדן כל היום כולו ומקצתן מן הלילה כדי לחנכן ללמוד ביום ובלילה (רמב ם הלכות תלמוד תורה ב ב). 27 כל בית שאין דברי תורה נשמעים בו בלילה, אש אוכלתו (סנהדרין צב ע א). 29

31 למקום בו מתכנסים ההכמים, לשבת למרגלותיהם יל ה א ז י ו ל ד ב ר י ד, ם ב צ מארן של ד ע ת ז ה יייי מ ג א ו ת ו ש ל ה א ז ר ח י י י, ו ד י * יל י, י ה ד ב י ת י י ד ' י, ת כ לין לארוחת יום יום, ואשר היו ליוונים שירי המשוררים בליווי נגינת נבל בםעידירןידעש ז ה י היה דבר המחשבה של תורה בסעודותיהם של ישראל. 29 ע, בתקופת הפריהה של לימוד התורה עשו את לימוד התורה לעיסרק ל ק ל בהיים ואת משלוה היד שלשם פרנסה לעיסוק צדדי. 30 להביא את כ^ך,t התורה, זו היתה דאגתו העקרית ש ל א ב י ו מ ג ד ו ל י ה א י ש י ם נ מ צ א מ י ש ב כ קי התל בחפזה, בלא לדקדק בלבושו, והביא את בנו במו ידיו לבית הספר אי עזלu ^ 3 ארוחת בקר, עד שחזר עם בנו על אשר למד אתמול ולימדו דבר מה חז* 27 ן!3 ב י 1 י ר שמ* ל נ ז כ י י ב י 1 י ר ב י ו ת ר נ ז כ י י ב י 1 י ר נ כ ב ד י ם ב י ו ת ר נ ז כ י י ב י 1 י ר ו ח כ מ י ם נ כ ב ד י ם ב י ו ת ר נ ז כ י י ב י 1 י ר מי שההזיקו מורים פרטיים לילדיהם ו ח כ מ י ם נ כ ב ד י ם ב י ו ת ר נ ז כ י י ב י 1 י ר י י 3 ג ^ ואולם השיבות רבת ערך ראו בכך שאדם ילמד בעצמו את בניו ובני מי שמלמד בעצמו את בניו ובני בניו, חרי מוכיח עצמו כמי שקיבל תךד - : ר ד מ י מסיני באופן בלתי אמצעי על מנת להורישה לצאצאיו. 52 ולא לבני משפחת ו ר כ י ם ביותר בלבד, אלא כל אהד זכאי לתבוע מכל אהד שיודיע לו את אשר J^t י לקבל מן התורה השייכת לכולם באותה מדה. המכנים את בן חברו לידיעת ד, י א י -ך י 1 ר ר ה הרי זה כאילו אב שני הוא לו. המעלים או מונע מתלמיד ידיעת דבר תד א ) י ^ ו הוא כגוזלו מנהלת אבותיו; שכן התורה ירושה היא לכל עדת יעקב, ז ז ר י 5 א ל י ' n \ u שעדין לא נולדו ואשר מעדו לקבל את התורה מידיו של דור ימיהם, ים את 28 יוסי בן יועזר איש צרדה אומר: יהי ביתך בית ועד לחכמים והוד מתאפק רגליהם והוד! שותה בצמא את דבריהם (אבות א ד). ר פ ע 3 7 ס ל 29 שלשה שאכלו על שלחן אחד ואמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו משלחנר ת ן ר ה ( ב ת י ב ש ע ה ש א ן כ ל ו ן ן ש ן ת י ן ב מ ה י ת ע ס ^מקדם ב ה ל ה ק (אבות ג ד). אמר לה ) לפניו: רבונו של עולם, אם בעלי מקרא הן יעסקו בתורה ובנביאים אמדה ס ' בעלי משנה הם יעסקו במשנה בהלכות ובאגדות, אם בעלי תלמוד ד ז יעסקר ם א ג = י 7 ל ג - פסח בפסח בהלכות עצרת בעצרת ובהלכות החג בחג (סנהדרין קא ע א). ג = י 7 ל ג ר ת 30 אמר רבה בר בר חנה אמר ר יוחנן משום ר יהודה ב ר אלעאי בא וראה ער א י ג : ז " י ח " חראשונים דורות חאחרונים, דורות הראשונים עשו תורתן קבע ומלאכתן ת ז ד הי י ז ד נתקיימה בידן וכו (ברכות לה ע ב). 31 רבי חייא בר אבא אשכחיה לריב ל דשז י דיסנא ארישידי ( די ן ש»*י י" זגי י לעטיפת הראש, אלא כיסוי בעלמא שם על ראשו וכר. רש י) וקא ממטי לבי כנשתא (קידושיז מ ע א ( "י ב י ח י י א ב י א ב א ל א ט ע י ם א ו מ צ א >3^^ בגחלים היו רגילים לטעום בבקר. רש י) עד דמקרי לינוקא ומוםפיד. (שם). י ג י ק א ב 2 ע פ 32 אמר ריב ל כל המלמד את בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מםי 3 י ש ג א מ ר והודעתם לבניך ולבני בניך וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה א למי- (. י ג : ח ייכ (שם 33 אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל המלמד בן חברו תורה מזנלה עליז הכתוב כאילו ילדו שנאמר (במדבר ג) ואלה תולדות אדייז ו מ ש ה י כ ת י ג כתו-לן- ש מ ד /. י יאלה נ ק ר א ו ע ל. כ ך פ י ל לימ ה ך א ה ר ן י לד ו מ ש ה ל ל ו מ ר ש מ ן ת ב נ י א ה ר ן, גסנהדדין יט ע ב). 30

32 צרות עינו של זה הנמנע מללמד *«. מי שמונע מתלמיד להימצא אתו כדי ללמוד מדרכיו, מונע ממנו הסד גדול ביותר. בהסד תמידי ונצחי עוסק זה אשר לומד. 36 יותר תורה ומלמדה, וזה אשר מכין העתקות מכתבי המקרא ומשאילם לאהרים ממה שהעגל רוצה ליניק, פרה רוצה להגיק, אומר הפתגם העממי. לא ניתן לזכות ליתרון המרי בידיעת התורה. התורה היתה פתוחה לכל, והכל יכלו לזכות בה כמו באור השמש זבאויר החיים. רק בעד הוראת התורה שבכתב היה מותר לקבל תמורה, אבל התורה שבעל פה, שהיתה מסורה להוראה החיה לא, 38 זה היה הכלל; שכן ניתנה בעד תמורה. קנה לך הבר, אבל עשה לך רב מורה לא ניתן לקנות בעד תמורה. אף הפקת תועלת קלה ביותר מן התורה ראו כהילול הקודש. כינו זאת שימוש בכתר התורה כשימוש בשפחה. אירע לאהד שהציל את עצמו ממות בטוה על ידי שהזכיר את שמו, וגם זאת באורח בלתי רצוני, וכל. 39 בימי רעב היה מי שהחל לחלק לחם לתלמידי ימיו לא סלח לעצמו את הדבר חכמים. תן לי מזוני כפי שהיית נותן לעורב, לכלב, אלה היו דבריו של תלמיד במצוקה שסירב להראות מה חלקו בתורה, וסירוב זה גרם לנדבן לבטל כל מגבלה. 40 גם לא ניתן להשיג על ידי לימוד התורה כל תפקיד או משרה המקנים לבעליהם הכנסה. את מילוי תפקיד השיפוט, כמו מילוי תפקיד ההוראה, היו תייבים לקיים 34 אמר רב יהודה אמר רב כל המונע הלכה מפי תלמיד כאילו גוזלו מנחלת אבותיו, שנאמר (דברים לג) תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב מורשה היא לכל ישראל מששת ימי בראשית. אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא כל המונע הלכה מפי תלמיד, אפילו עוברין שבמעי אמן מקללין אותר (שם צא ע ב). 35 אמר ר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל המונע תלמידו מלשמשו, מונע ממנו הסד (כתובות צו ע א). 36 אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת (תהלים קו) וכי אפשר לעשות צדקה בכל עתו... רב הונא ורב חסדא, חד אמר זה המלמד תורה ומלמדה, וחד אמר זה הכותב תורה נביאים וכתובים ומשאילן לאחרים (שם נ ע א). 37 כתובות קיב ע א. 38 אבות א ו. 39 ר טרפון אשכחיה ההוא גברא בזמן שהוקפלו המקצועות (ועל כן היו התאנים מותרות משום גזל ופטורות מן המעשר) דקאכיל, אחתיה בשקא ושקליה ואמטייה למשדיה בנהרא. אמר (ר טרפון לעצמו) אוי לו לטרפון שזה הורגו. שמע ההוא גברא, שבקיר. וערק. אמר רבי אבהו משום ר חנניה בן גמליאל כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על דבר זה, אמר אוי לי שנשתמשתי בכתרה של תורה (נדרים סב ע א). 40 רבי פתח אוצרות בשני בצורת, אמר: יכנסו בעלי מקרא, בעלי משנה, בעלי גמרא, בעלי הלכה, בעלי הגדה, אבל עמי הארץ אל יכנסו. דחק רבי יונתן בן עמרם ונכנס, אמר לו: רבי פרנסני, אמר לו: בני קרית? אמר לו לאו, אמר לו: בני שנית? אי ל לאו, אם כן במה אפרנסך? א ל פרנסני ככלב וכעורב, פרנםיה. בתר דנפיק יתיב רבי וקא מצטער ואמר אוי לי שנתתי פתי לעם הארץ. אמר לפניו ר שמעון בר רבי: שמא יונתן בן עמרם תלמידך הוא שאינו רוצה ליהנות מכבוד תורה מימיו? בדקו ואשכח. אמר רבי: יכנסו הכל! (בבא בתרא ח ע א). 31

33 י ד י ע ש י י ת מ ל א כ ד י א י עיסוק ללא קבלת תמורה», וכל אחד היה זקוק להתפ רבם ע ל י ד י ע ש י י ת מ התודה במשלוה יד אהר כל שהוא. כל אב היה הייב ללמד את בבו יהד עם לימוז יקלה ת ה א " 1?יי א ת ב נ י ת ה א ש ה א ב "* 0 י א ת ב נ י ת ה א ד, מ ל א כ ה ש ה א ב גם משלוה יד, רצוי מלאכה ד, מ לעסוק כלומר: שלא יהא בה פיתוי לעשות עוול, ושתניח לעוסק בה כוחות וזמל זה היד, בתורה. 42 כל לימוד התורה בלא עשיית מלאכה מפרנסת, איל לי קיום מאמרם העתיק של האבות». לכן היו אלה, שביקשו להתמסר לגמרי ללימוד התורד' ע ל י ה ם ל ד ע ת אי* השגת זקוקים למלאכה או למשלוה יד אהר המפרנסם, ובעיקר יייי ע אזהרד האוצר היקר מכל ההסתפקות במועט במיוהד באשר היתד קיימת א כללית : ש י מ ו ל ב כ ם ל ב נ י ה ע נ י י ם מ ה ם ע ו ד ת צ א י, ת ו ר ה "י ז א ת א ם ל יייי בעלי אמצעים מהבית, אשר גם לכך ישנן דוגמאות. לא באמצעות סיכויים ל ז כ ו ת ליתרובית ס ש ^ ותענוגות משכו את בני הנעורים אל לימוד התורה; מי שרצה להיות היי ה ^ 0 י נ י ח י ו ת ש ^ ה ח י י ם יסכי י כי מי לימוד התורה, היה עליו ליתי מ ל כ ת ת י ל שבהיותו ליד מעין התורה צמא הוא אף להנאות אחרות, הרי אין זה באמת איש של לימוד התוריי "ל אכ יל ל ח ם ב מ? ז ח ל ש ת ו ת ש י ע ו י מ י ו ד ש ל מ י ם? ז י 2 7 יין על א קרקע חשופח, לחיות היים מלאי מגבלות ילל מ ר ד ת ו ר ה ז ו ה י ד י כ ה ש ל ת ירה 3 ^ן^ בה תלך, א^ריך, כי אז מאושר אתה, זכית לישועה בעולם הזה ולאושד ד, ב א 4 5 ז ו ד, י ת ה ה כ ת ו ב ת א ש ר מ ע ל ל ש ע ר ש ל ח כ מ ת י, י ד, ד י ת י ב י כ ה ^ כ ל אש י גמר בדעתו להיכנס לתוך היכליה. אל תבקש גדולה לעצמך זה המשד זזד 3 רר בפרק זה של ספר כללי הלימודים ביהדות, ואל תשאף לכל כבוד נוסף, שאן* ללימודיך. היה שקדן ואל תת א ו ה ל ש ל ח נ ם ש ל מ ל כ י ם י ש כ ז ש ל ח נ י ג 2723 זלה",^ כ ן ח 'ר 3 ר כתרך גדול משלהם, ונאמן מעבידך במרומים לתת לך את שכר פעילותך. a 4 זה דבקו אנשי רוח בישראל בתורה, כמשוש חתן על כלה. ללא נדוניה היתך; י" להם כלה, מקור שיא האושר לכל ההיים. ידועות לנו הפעולות המקצועיות של t_'-»n התורה המכובדים ביותר שמהן התפרנסו, לעתים בנסיבות דהוקות כיותר. הגדולים ביותר בין מכובדים אלה, ממש עמודי התורה, נמנים לדוגמה הלל * יהושע, רבי עקיבא, שמות אשר אינם עוד צלילים זרים אף בחוגים ש ל לא-יתףן^ 0 " הלל, שנהיה גדול הדור, היה עני מאוד. בהיותו תלמיד נהג ל ת ת משכימ ייס י ' D ל א י ם ' את המהצית לשומר של בית המדרש, וחי עם משפחתו מן המהצית השניה. 3 שביום הורף קשה לא מצא עבודה, שומר הפתה לא נתן לו להיכנס לבית דימדר^ 41 הנוטל שכרו לדון דיניו בטילים (בכורות כט ע א). 42 לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה (קידושין פב ע א, ועיין שם). 43 וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה (אבות ב ב). 44 הזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה (נדרים פא ע א). 45 כך דרכה של תורה, פת במלח תאכל, מים במשורה ת ש ת ה י ע ל ה א ר ז ת י ש י יתדר תחיה, ובתורה שתה עמל, אם אתה עושה כן, אשריך וטוב לך, אשריך כעןלס וטוב לך בעולם הבא (אבות ו ד). 46 אל תבקש גדולה לעצמך ואל תחמוד כבוד, יותר מלמודך עשה ואל תתאוד, ל ^ ן נ ע י ה ז ה ב ע ל מילא ה י א ב ע ל י נ א מ ז ה י א ב ע ל מ כ ת ר ם י נ א מ ז ה י א ב ע ל ג ד ו ל מ כ ת ר ם י נ א מ ז ה י א ב ע ל של מלכים ששלחנך גדול משלחנם וכתרי ג ד ו ל מ כ ת ר ם י נ א מ ז ה י א ב ע ל ד שישלם לך שכר פעולתך (שם שם ה). 32

34 עלה על גג בית המדרש, ונשכב עלאתר הלון דעת - שבגג מכללת כדיהרצוג להאזין משם לדברי רבותיו שמעיה ואבטליון. ובכן שוכב שם הצעיר צמא הדעת ואינו שם לב לשלג הנופל עליו ומכסה אותו, קוברו. למחרת התפלאו בבית המדרש שלא התהיל היום להאיר, הסתכלו כלפי מעלה ונוכחו שאדם שוכב על החלון. שחררוהו והחיוהו ברחצה ובשפשוף גופו, הדליקו אש כדי להממו, כפי שמותר לעשות על פי הלכה אף על פי ששבת היה, ואמרו, בהיוך של התפעלות: אכן ראוי זה שיהללו את השבת למענו! להלל זה הפנו את תשומת הלב מאז והלאה, אם לא רצו לקבל דאגות של פרנסה כצידוק להזנהת לימוד התורה. 47 מי יכתוב את השם הלל על אולמי ההרצאות שלנו, להלהיב את נוער שלנו ללימוד החכמה לשמה! רבי יהושע, אהד מהכמי התורה הדגולים ביותר, ואשר על שום חשיבותו בחכמת התורה היה אב בית דין בסנהדרין הגדולה, התפרנס מעשיית פחמים! בקירות של ביתך אפשר לראות כי אתה עושה פחמים! אמר בהשתוממות רבן גמליאל, ראש הישיבה הגדולה, שנולד בתנאי עושר, אשר בא לבקר את חברו בביתו, כדי לבקש את סליחתו על שציער אותו, ועתה מצאו בבית מושחר. אוי לבני הזמן שאתה מנהיגם, ענה לו רבי יהושע, אוי לאניה שאתה קברניטה, שאינך מכיר את צרותיהם של השוקדים. 48 ורבי עקיבא, על לימוד תורה, ואינך יודע במה הם עוסקים וממה הם מתפרנסים! זה הלל שני, שהיה רועה בתהילת דרכו, בעל בתו של כלבא שבוע העשיר אשר הדיח אותה על שום נטיח זו של לבה, הרי חי עם אשתו על גבי קש, בקור חורפי, ונתנחמו בכך שבא אליהם איש עני עוד יותר, וביקש מעט קש למען אשתו שילדה! לפי יזמת אשתו הקדיש רבי עקיבא את עצמו ללימוד התורה, עשה פעמיים שתים עשרה שנה בבתי המדרש של ר אליעזר ור יהושע, והיה לעמוד התורה לדורו ולכל הדורות. וכאשר שב לביתו כשאלפי תלמידיו סביבו, באה אשתו לקראתו. עקב הופעתה העניה ביקשו להרחיקה. נענה הוא ואמר: חניחוה, כל אשר זכיתי להיות, וכל אשר נעשיתם אתם באמצעותי, שלה הוא! הותנו ביטל את ההדחה, ומאז היה 47 חנו רבנן: עני ועשיר באין לדין. לעני אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה? אם אומר עני הייתי וטרוד במזונותי, אומרים לו: כלום עני היית יותר מהלל? אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרפעיק, חציו היה נותן לשומר בית המדרש וחציו לפרנסתו ופרנסת אנשי ביתו. פעם אהת לא מצא להשתכר ולא הגיחו שומר בית המדרש להיכנס, עלה ונתלה ושכב על פי ארובה כדי שישמע דברי א לקים חיים מפי שמעיה ואבטליון. אמרו: אותו היום ערב שבת היה ותקופת טבת היתה, וירד עליו שלג מן השמים. כשעלה עמוד השחר אמר לו שמעיה לאבטליון, אבטליון אחי, בכל יום הבית מאיר והיום אפל, שמא יום המעונן הוא, הציצו עיניהן וראו דמות אדם בארובה, עלו ומצאו עליו רום שלש אמות שלג, פרקוהו וחרחיצוהו וסיכוהו והושיבוהו כנגד המדורה, אמרו: ראוי זה לחלל עליו את השבת (יומא לה ע ב). 48 אמר רבן גמליאל הואיל והכי הוי איזיל ואפייסיה לר יהושע, כי מטא לביתיה תזינהו לאשיתא דביתה דמשחרן, א ל מכותל ביתך אתה ניכר שפחמי אתה, א ל אוי לו לדור שאתה פרנסו שאי אתה יודע בצערן של תלמידי הכמים במה הם מתפרנסים ובמה הם נזוגים (ברכות כח ע א). 33

35 ע לאחר ה מ כ ר ע ת בדור ע ר עקיבא עשיר. רבי יהודה בר אילעאי, בעל הסמכות ה מ כ ר ע ת ע נ י ש ל א י כ ו ל יייי לל כ ת לאסיפד כ י ע נ י ש מכן, וכן ראש המדברים בכל מקום היה כל כ אצל הנשיא משום שלא היה לו מעיל. ובכלל היו רוב השוקדים על התורה כדודו כה עניים, עד שכל ששה מהם התכסו במלבוש אחד ועסקו בתורה. 50 ובכלל מציגו א ל^ במאות השנים של תקופה זו, ובמאות השנים שלאחריה, כי למעמדו של בנסיבות ההיצוניות של ההיים, לא היתה משמעות מכרעת לגבי השפעתי הרוהגית והמוסרית, ולהשפעה זו לא היו תוצאות לגבי מעמדו בנסיבות החיצוניות. סעמיס שופע רבות נמצאו במקום הכבוד הרוחני של האומה, זה ליד זה, איש של עושר ואיש של עוני מר ביותר, כמו שראינו ברבן גמליאל ורבי יהושע, ולא אחת אירע כי היה העני דוקא המכובד יותר. צאצאים, חיים, ומזון שאדם מקבלי לא בזכותו האישית הם מותנים, אלא בגזירה הא לקית המוטלת עליו, כך אמרו ואהבי להצביע על רבה ועל רב הסדא, שהיו שניהם חכמי תורה מכובדים של זמניהם. רב הסדא ד א זכד ו ש ת י ם ר ב ה ב פ ט ר ב ג י ל א ר ב ע י ם ר ב ח ס ד זכה להגיע לגיל של תשעים י ש נ י ם לראות ששים שמחות של נישואין בחוג מ ש פ ח ת יי י ב ה י א ה ש ש י ם פ ע ם א ב ל ככיתו ר ב ה ב י ק ש ו ל ח ם עוריס ב ב י ת י ^ ר ב ה ב י ק ש ו ב ל ח ם ל ב ל ל מ ז ו ב ם ב ב י ת י של רב הסדא זלזלו הכלבים ב למען האנשים, ולא היה». ובו בזמן שאזרח חיים של העיסוק בתורה לא היה כרוך, איפוא, בכל שכר המרי ר ע יז י ב א א י ת ק ד ש ת ל י ה ב ד ת י ד, ד כ ל ב א ש ב ו ע י א ד ר י י נ א ה מכ ' נ כ ם י ה אזלא ואיתנםיבת ליה, בסיתוא ה י ה ג נ י ב י ת י ב נ א יייי? א מג?,0 ל י ה ת י ב נ א מ ז מלייה, אמל לה: אי הואי לי, רמינא ליך ירושלים דדהבא, אתי אליהו אדמי להון כאנשא וקא ק^, אבבא, אמר להו הבו לי פורתא דתיבנא דילדת אתתי ולית לי מדעם לאגונה אמר לד ר עקיבא לאינתתיה: חזי דאפילו תיבנא לא אית ליה. אמרה ליה: זיל, הוי 1!י אתא ת ד ת י ' ל מ י ש ל ם ת ד ת י י ה ו ש ע י ל מ י ש ל ם ת ד ת י אזל תרתי סרי שנין קמי דר אליעזר יי' י ה ו ש ע ש נ י ז ם י י א 3 ו ך לביתיה, שמע מן אחורי ביתיה דקאמר לה חד רשע לדביתהו: שפיר עביד ליך א ר מ ל ו ת א מ ר ה ל י ה ; א י צ א י ת לדיל^ חד דלא דמי לך, ועוד שבקי י ח י ו ת כ ו ל ה י ן ש נ י ז ליהוי תרתי סרי שנין אחרינייתא, אמר, הואיל ויהבת לי רשותא איהדר לאחורי, הדר אץ,* נ פ יק : כולי ז ו ג י ' ת ל מ י ד י נ פ הוד, תרתי סרי שני אחרינייתא, אתא בעשרין וארב עה א ל פ י י ז ו ג י אמ ר ך עלמא לאפיה, ואף היא קמת למיפק לאפיה, אמר לה ההוא רשיעא: ואת להיכאף ליה (משלי יב) יודע צדיק נפש בהמתו, אחת לאיתחזויי ליה, קא מדחן לה אמר להו: הניחו לה, שלי ושלכם שלה הוא. שמע כלבא שבוע, אתא דאיתשיל -ע,! נדריה ואשתריי (נדרים נ ע א). ז 5 ל י 50 יראת ה היא תתהלל (משלי לא) זה דורו של ר יהודה ברבי אילעאי, אמך-ך על רבי יהודה ברבי אילעאי שהיו ששה תלמידים מתכםין בטלית אחד ועוםקין כתידד (סנדהרין כ ע א). 51 אמר רבא: חיי בני ומזוני, לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא, ז-ה רבה ורב חםדא תרוייהו רבנן צדיקי זעו, מר מצלי ואתי מיטרא, ומר מצלי ואתי היטר ^ רב חםדא חיה תשעין ותרתין שנין, רבה חיה ארבעין, בי רב חםדא שתין הלול«י יו 3 י רבה שתין תיכלי, בי רב חסדא סמידא לכלבי ולא מתבעי, בי רבה נהמא דשערי ל»י. 34 ולא משתכח (מועד קטן כח ע א). ימי 2 &ך 1

36 כל העם גילה יחם של אהדה הרצוג כמעט מכללת כי - לומר, אתר דעת אנו רואים עוד מאות בשנים שאפשר ומסירות כלפי לימוד התורה. הענין הראשון עליו יעמוד אדם לדין בבואו לעולם 62 רעיון זה המריץ את הכל, ומאתר הבא, זו תהיה השאלה, כמה תורה קנה לעצמו שלימוד התורה ניתן ללא כל תמורה, במיוהד הלימוד הגבוה, המתקדם, כך שלכל אהד ללא יוצא מן הכלל, היתד! אפשרות להגיע להשכלה, לכן קיבל עם הארץ, זה שנשאר ללא כל השכלה, גינוי כל כך הזק בקרב ההברה, גינוי שהובע בחריפות של גוזמה. 08 לכן היו אלה לא יהידים, בודדים, שהתרכזו מסביב לאישים הדגולים שלימדו תורה, אלא אלפים, ורבים מתוך אלפים אלה, אולי רובם, היו אבות משפחה אשר נשיהם דאגו לפרנסת בתיהם. בשאלה, אם אדם צריך לתת עדיפות ללימוד התורה של עצמו או לזה של בנו, כאשר רק אחד יכול ללמוד, היה הכלל כי הלימוד של עצמו עדיף; ואולם אם הבן היה כשרוני יותר ואם היה שקדן, ראה ברכה בלימודו, וזכר את אשר למד, היה לימוד הבן עדיף. כך שלה רב אהא את בנו לישיבה של אביי. אבל כאשר שב לביתו בזמן פגרת הלימודים, והתברר כי לא הבין נכונה את אשר לימדו, אז אמר לו אביו: אני ראוי ממר ללמוד, שב אתה בבית,. 05 כפי שר עקיבא הושפע ע י אשתו ללכת אל מקום לימוד ואני אלך ללמוד שם התורה ולשהות שם פעמיים שתים עשרה שנה, כן היה מצוי ורגיל, כי מיד עם כריתת הוזה הנישואין הוסכם על שהייה של שנים אהדות בבית המדרש. היה מי ששב לביתו אתת לשבוע, לשבת, והיה מי שנעדר מביתו במשך שנים, כך שלא הכיר את ביתו משום השינויים שחלו בתוך מקום מגוריו, או שלא הכיר את בנו שגדל. 69 היה זה דבר שבשיגרה למצוא באותן השנים וחופתע מחתפתחות רוחו המעולה 52 אין תחילת דינו של אדם נידון אלא על דברי תורה (סנהדרין ז ע א). 53 פסחים מט ע ב. 54 אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה נושא אשד. ואחר כך ילמוד תורה (קידושין כט ע ב). 55 ת ר הוא ללמוד ובנו ללמוד, הוא קודם לבנו. ר יהודה אומר אם בנו זריז וממולח ותלמודו מתקיים בידו, בנו קודמו. כי הא דרב יעקב בריר. דרב אחא בר יעקב, שדריה אבוד. קמיה דאביי, כי אתא חזייה דלא הוד. מיחדדן שמעתיה, א ל אנא עדיפא מינך, תוב את דאייזל אנא (שם). 56 רבי... איעסיק ליה לבריה בי ר יוסי בן זימרא, פסקו ליה תרתי םרי שנין למיזל בבי רב (כתובות סב ע ב). יהודה בריח דר חייא חתניה דר ינאי הוד אזיל ויתיב בבי רב, וכל בי שימשא הוד. אתי לביתיה (שם). רב חנניה בן חכינאי הוד אזיל לבי רב... אזיל יתיב תרי סרי שני בבי רב, עד דאתי אישתנו שבילי דמתא ולא ידע למיזל לביתיה, אזיל יתיב אגודא דנהרא, שמע לההיא רביתא דהוו קרי לה בת חכינאי בת חכינאי, מלי קולתך ותא ניזיל, אמר ש מ האי רביתא דידן, אזל בתרה (שם). רבי חמא בר ביםא אזל יתיב תרי םרי שני בבי מדרשא, כי אתא עייל יתיב בבי מדרשא, שלח לביתיה. אתא ר אושעיא בריר. יתיב קמיה, הוד. קא משאיל ליה שמעתא, חזא דקא מתחדדי שמעתיה, חלש דעתיה, אמר אי הואי הכא הוד. לי זרע כי האי. על לביתיה, על בריה, קם קמיה, הוא סבר למשאליה שמעתתא קא בעי, אמרה ליה דביתד ו: מי איכא אבא דקאים מקמי בראז (שם). 35

37 אנשים השוקדים על לימוד התורה, ולשם כך עוברים מעיר לעיר, מארץ לארץ כדי ללמוד מחכמי תורה דגולים, ורבא ביקש משומעי לקחו שעל כל פנים יחיו בבתיהם בהדשי האביב והסתו, כאשר עבודתם בשדה היתד. דרושה ביותר, כדי. 58 מה רב היה מספר המתאספים ללימוד ד תורד שלא יופרעו על ידי דאגות רפנסה על כך אפשר ללמוד ממה שצוין במקומות שונים. אמרו כי שנים עשר אלף תלמידים. 69 רבן גמליאל דרש שלא יתקבל תלמיי אלא על פי הוכחד למדו תורה מר עקיבא היובית על התנהגותו המוסרית. ר אלעזר בן עזריה, שמילא את מקומי כתקופת ביניים, ביטל מ ג ב ל ה ז ו ו נ ה ג ל פ י י,0, ש י ש ל ק ב ל כ ל א ח ד כ ל ע ו ד א י ו היכחד שלילית על התנהגותו המוסרית, ואז התברר שצריך להוסיף בבית המדרש, באותו היום, ארבע מאות מושבים, לפי דעות אחרות אפילו שבע מאות. 6 ומתוך זמל מאוהד יותר: כאשר למדנו תורה אצל רבי אלעזר, אמר רבי, ישבנו, כל ששה מאתבי כאמד אחת, ורבי יוהנן אמר: כאשר למדנו תורה אצל ר אושעיא י ש ב נ ו כ ל א ר ב ע מאתנו באמה אחת». כאשר יצאו התלמידים מבית מד ר ש ו ש ל י ב נ ש א ר ו ש ם א לד ימאתיס אוכלי שלהנו, אצל רב הונא נשארו שמונה מאות. רב הונא העסיק שלשה ע 7 ש ר עוזרים שהעבירו לשומעי לקחו את דבריו. כאשר קמו התלמידים מל הקרקע בהסתיים השיעור, וניערו את בגדיהם, עלה שם אבק שהאפיל את אור השמש, כפי שאמרו בדרך גוזמה, ואז אמרו בארץ ישראל: עתה קמו התלמידים ב ב י ת מדרשו ת נ ש א ר ו ש ם אדכע י של רב הונא הבבלי. בצאת תלמידי רבה ורב יוסף מבי ה מ ד ר ש ר מאות, ועל כך קראו לעצמם יתומים ; אצל אביי, רב פפא ורב אשי נשארו י ת ^ מאתיים ואלה קראו לעצמם על כך: יתומי יתומים. 62 באותן מאות שנים ת תלמידי חכמים שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה (ברכות סג ע תוכו לרגליך (דברים לג) אלו תלמידי חכמים שמכתתים רגליהם מעיר לעיר יממדיגד למדינה ללמוד תורה (בבא בתרא ח ע א). ד י 58 א ל רבא לרבנן, במטותא מינייכו, ביומי ניסן וביומי תשרי לא תתחזון קמאי עי דלא תטרדו במזונייכו כולא שתא (ברכות לד. ע ב). 59 אמרו שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לר עקיבא (יבמות סב ע ב). 2 7 ן ד י 60 תנא: אותא היום סלקוהו לשומר הפתת ונתנה להם רשות לתלמידים ליכנס, ר ג מכריז ואומר: כל תלמיד שאין תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש. ההוא י»וכ 2 א אתוספו כמה ספסלי, א ר יוחנן פליגי בה אבא יוסף בן דוסתאי ורבנן, הד אמר או 3 ע מאה ספסלי וחד אמר שבע מאה ספסלי (ברכות כח ע א). 61 וא ר יוחנן כשהיינו לומדין תורה אצל ר אושעיא ה י י נ ו י ו ש ב י ז א ר ב ע ה א ר ב ע ה ב אמד אמר רבי כשהיינו לומדין תורה אצל ר אלעזר בן שמוע היינו יושבין ששה ששה!- יי * אהה (עירובין נג ע א). ר 5 7 י ( 62 כי הוו מיפטרי רבנן מבי רב הוו פיישי אלפא ומאתן רבנן (אוכלי שלחנו. י מבי רב הונא, הוו פיישי תמני מאה רבנן. רב הונא הוד. דריש בתליםר אמוראי 'ליימא ס '' ה ו ה ס ג ' י מ י י ה ו ה ו ה ס ו נ פ צ י ג ד, ו נ א ו נ פ צ י ג ד ר ב ד, ו נ א ו נ פ צ י ג מ מ ת י ב ת א ד ר ב ד, ו נ א ו נ פ צ י ג הוו קיימי רבנז מ מ ת י ב ת א ד ר ב ד, ו נ א ו נ פ צ י ג ו כ ס י א ב ק א יק ואמרי במערבא: קמו לה ממתיבתא דרב הונא בבלאה. כי מיפטרי רבנן מבי רב- רר 3 אכיי י ב נ ן מ ב י מ י פ ט ר י י ב נ ן מ ב י כ י יייי מ י פ ט ר י י ב נ ן מ ב י י ת מ י י כ י יוסף הוו פיישי ארבע מאה רבנן וקרו לנפשיידיי י ת מ י

38 ידיעת החכמה הלאומית כל כך נפוצה אתר בכל דעת - רבדי מכללת הרצוג החברה, שאירע לא אחת כי אגשים שהיו מוכרים כמי ששייכים בעיסוקים מקצועיים ברמה נמוכה בחברה, התבררו כבעלי ידיעות חשובות באוצרות אותה הכמה. שני אורגים משער האשפות בירושלים הכריעו בשאלה שהיתה שנויה במהלוקת בין הלל ושמאי וכל חכמי הדור, על ידי שמסרו על דבר הלכה ששמעו משמעיה ואבטליון, גדולי הוראת ההלכה מן העבר». 3 כובס מסר לר ישמעאל בר יוסי פירוש ששמע מהרצאת דבריו של רבי מאיר *». רבי יהודה הנשיא, מחבר המשנה, ערך את כללי ההלכה באורה שיטתי לפי שלשה עשר היבטים. שבעה מאלה לימד את תלמידו רבי חייא. כעבור זמן נעלמה מערכת זו מזכרונו עקב חולשת גופו. אותם שבעה כללים שלימד את תלמידו, חחזיר לו הלה, ששה האחרים היו אבודים. אז נמצא כובס שזכר אותם מתוך ההרצאות של רבי יהודה; רבי הייא למד אותם ממנו והזר ולימד אותם את רבו. ובראות ר יהודה,65 ח י י א ן א ת ר / א ו ת י את הכובס הזה כעבור זמן, אמר לו: אתה שיקמת את התהילה על פעילות רוחנית זו בכללותה נתנו לנשים, שכן, אף אם רק לעתים רתוקות היה הלקן בעיסוק ישיר בתורה, בכל זאת הן לבדן אפשרו אותה, על ידי התלהבותן ומסירות נפשן בשמחה. הנשים הן שהביאו את בניהן לבית ספרם ואת בעליהן לבית המדרש וקבלו את העמל והדאגות הכרוכים בכך בהרגשה נעלה של התלהבות. 60 [המשך בגליון הבא] ואמרי לה מבי רב פפא, ואמרי לה מבי רב אשי, הוו פיישי מאתן רבנן וקרו נפשייהו יתמי דיתמי (כתובות קו ע א). 63 הלל אומר מלא הין מים שאובין פוסלין המקוה וכר, ושמאי אומר תשעה קבין, וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא עד שבאו שני גרדיים משער האשפות בירושלים, והעידו משום שמעיה ואבטליון: שלשה לוגין מים שאובין פוםלין את המקוה, וקיימו חכמים את דבריהם (עדיות א ג). 64 אמר ההוא מינא לר ישמעאל בר יוסי: כתיב (בראשית יט) וה המטיר על סדום ועל עמודה גפרית ואש, מאת ה, מאתו מיבעי ליה, א ל ההוא כובס שבקיה, אנא מהדרנא ליה, דכתיב (שם ד) ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי, נשי למך, נשיי מיבעי ליה, אלא משתעי קרא הכי, הכא נמי משתעי קרא הכי. א ל מנא לך הא? מפרקיה דר מ שמיע לי (סנהדרין לח ע ב). 65 הוד, גמיר רבי תלת עשרי אפי הילכתא. אגמריה לרבי חייא שבעה מנהון. לסוף חלש רבי, אהדר ר חייא קמיה הנהו שבעה אפי דאגמריה, שיתא אזדו(ששכחם. רש י). הוד. ההוא קצרא, הוה שמיע ליה לרבי כדהוה גרים להו. אזל ר חייא וגמר יתהון קמי קצרא, ואתא ואהדר יתהון קמי רבי. כד הוח חזי ליה רבי לההוא קצרא, א ל רבי אתה עשית אותי ואת חייא (נדרים מא ע א). 66 נשים במאי זכיין? באקרויי בנייהו לבי כנישתא, ובאתנויי גברייהו בי רבנן ונטרין לגברייהו עד דאתי מבי רבנן (ברכות יז ע א). 37

39 יונה עמנואל אתר דעת - מכללת הרצוג ישראל מול הנצרות הרב הירש על הנצרות והתייחסות הנוצרים ליהודים [הקדמה] במאמר זה נעשה נסיון לרכז הבאות אחדות מפירושי הרב הירש וממאמריר על הנצרות והתייחסות הנוצרים ליהודים. בהזדמנויות רבות כתב הרב הירש על ההבדלים ביז י ה ד ו ת צ מ ס ד לאמונות כוזבות ועל יחס הגויים ליהודים בהיותם בארץ פזוריהם. הוא ראה נקודות אור בייחסן של האומות כלפי עם ישראל במאה התשע עשרה, תהלתו של תיקון המעורת ש ל דיכן* ונםיון ראשון של הגויים לשפר את יחסם לעם ישראל אחרי מאות שנה ורדיפות. הרב הירש ראה את הנצרות כדת אלילית ש ב ד י ב מ צ א י ם י ם י ד י ת אחדיס מהיהדות, אבל מייסדי דת זו חדשו דרישות בתחום האמוני ש ע מ ד ו ב ג י ג י ד מוחלט ליסודות העקרוניים והמקודשים ביותר של היהדות. הרב הירש עמד על הפרדוקס שמצד אחד מודים מאמיני הדת הזו שמקור אמונתם בתנ ך ובמסורות ה נ ע לית של היהדות, אבל מצד שני רדפו את היהודים על סירובם להצטרף לאמונה ההדשד הוא תיאר במאמרים רבים את האכזריות של הגויים כלפי עם ישראל ואת הגכידד של היהודים שעמדו במסירות נפש מול האספסוף הנוצרי בימי הביניים דנגמידת י בזמן מסעי הצלב. הוא דרש מבני דורו ללמוד מעמידה איתנה זו של אבותינד!L-T7 דהה את ההאשמה, כאילו הוא מגזים בתארו את היהודים בזמן הביניים כצבעי ד 11 ורודים מדי(אוסף כתבים, ח ג, עמ 153). בצער דאה הרב הירש שבתקופה הת י כמעט אין מסירות נפש למען היהדות ואף טען שאם אבותינו שהעדיפו למ ל ת n קידוש השם ולא להכנע לנוצרים, היו קמים היום מקבריהם ורואים איך צאצאיהם ב ל י ת י ד ד י א פ י ל י ל פ ע מ י ם ע ם ר ג ש י ב ל ח י י ת ו ר ה ד יי מעדי'^ להזור לקבריהם! (שם, ה ב, עמי 101) ס ה י ס [פרק א] הרב הירש היה כנראה הרב החרדי הראשון שכתב רוב ספריו בגרמנית, מ בדיד היו גלויים לכל, כולל לגויים גרמנים בע ייי ם א נ ט ה 2 מ י ס י כ י ד יע כהגד ל א מ ע ט י ם גדולי ישראל זהירות בדבריהם, נדי שלא יפרשו anm בפגיעה נדת ד עזגייית אד במאמיגיה. החתם סזפר מפיג בחשוגה שהופנחר, לשואל זרק **יי P יאחה אלד בשוייח החם סופר [אריה, היי צט] בעט? 7 /מנ של רכ העיר לדאוג להתקנת עידדב 38

40 ופשיט שמעלתו ידידי הרב נ י אתר ישתדלדעת - בכל עוז מכללתלתקן הרצוגבני קהלתו וה יתנהו לחן ולחסד בעיני האדון הגדול החסיד הפישאף נסיר עירו ויתן רשות להסיר מכשול ותקלה ובחסדו ירים הודו וכסא כבודו. האדון הגדול החסיד הפישאף הכונה לחשמן, ראש הכנסיה במהוז מסוים ובשעתו, טבת תקפ ז [1827], היו מקומות שגם ניהול השלטון חאזרחי עמד תחת מרות הכנסיה י. בודאי גם הרב הירש צידד ביהם של דרך ארץ כלפי ראשי השלטון, כולל אנשי הכמורה, אבל הוא ראה השיבות חינוכית להדגיש ברבים את ההבדלים העקרוניים ביותר בין עם ישראל והנצרות. הוא ניצל כל הזדמנות לעמוד על נקודה השקפתית זו, בגאוה יהודית ומתוך אהריות חינוכית. הוא לא היה הראשון בזה, אבל ההידוש היה בבהירות ובשפה שבהן נאמרו הדברים. היום, אחרי יותר ממאה שנה, מתקשים רבים לחבין איך הצליח הרב הירש בזמנו לרפא במקצת את מזבה ה החרוס. יתכן שסוד הצלחתו נמצא, בין השאר, בהדגשתו החוזרת ונשנית על נקודה רגישה זו בין ישראל לנצרות. דבריו נאמרו מתוך הכרה איתנה אשר בחר בנו מכל העמים, רק עם ישראל זכה לאמוגה טהורה בה, אין נביא כבן עמרם, אין סגולה כתורה ואין עוסקיה כישראל. אכן עם ישראל וויתר על הכל, אבל לא על האמונה הטהורה וקיום המצוות בזמנים הקשים ביותר. דם יהודי נשפך כמים, אבל בני אברהם, יצהק ויעקב לא נכנעו. בפירושיו ובמאמריו הרבים הזר הרב הירש בווריאציות שונות על סוד קיומו של עם ישראל בגולה ובלי ספק דבריו לא נשארו ללא השפעה. תלמידיו וקוראי דבריו הבינו שלמרות שויון חזכויות, אין לשכוח את התהום בין יהדות ונצרות. דברי הרב הירש היו הדורים גאוה על ההסטוריה של עם ישראל, שלא שם הלקנו עמהם ולא שמנו כמשפחות האדמה. בדברו על ההבדלים בין תורת ה ודתות אתרות הדגיש הרב הירש את חתנגדות התורה לחיי גזירות ופרישח מחחיים. מופת לחיי סגפנות מקורו איננו בתורה [פי לתורה, בראשית ה, כד], נזירות לפעמים רצויה כהכנה לחיים של שמחה, אבל אין לה ערך עצמי [פי במדבר ו, יה]. לפעמים הדגיש הרב הירש שדבריו מכוונים נגד דעות תמוהות בנצרות ולפעמים הזכיר האלילות העתיקה, האלילות המודרנית או השקפות המינים. הרב הירש כתב בצורה תיובית על התקופה ההדשה של שויון זכויות ליהודים בארצות אירופה, על אף הסיכונים הרוחניים שבו. הוא שיבה את תיקון המעוות כלפי עם ישראל, אבל לא זקף רוח ליברלית זו דוקא לזכותם של ראשי הכנסיה בימיו. הרב הירש הדגיש את היחס העוין של הנצרות כלפי היהודים משר מאות שנח ואם בכל זאת תתחילו בזמנו להתייחס בצורה יותר מכובדת ליהדות, יש לזקוף זאת לרוה ההדשה שנשבה במרכז אירופה ולהשפעה האיטית של חגרעין היהודי שממנו ינקה הנצרות בשעתו. בנצרות מתנהל מאבק תמידי בין האלילות ובין יסודות יהודיים, אך ברוב הזמנים ידה של האלילות על העליונה. בעוז ובגאוה - 1 הדברים הנ ל נכתבו מתוך הנחה, שהתוארים נכתבו במקור ולא נתווספו לפני ההדפסה. וראה מאמר הערות ביבליוגרפיות לספרי החת ס ולתשובותיו מאת ר אברהם הלוי שישא, המעין תשרי תשכ ט, עמ

41 יהודית כתב הרב הירש בגרמנית צהה על המושגים המסולפים שבנצרות ועל המעשים השפלים העומדים כולם בניגוד גמור ליסודות התורה. הוא כתב את דעתו ללא פחה לפעמים מתור לגלוג מוסתר ולפעמים מתור מהאה חריפה על הסילופים שבאמונה זו ועל רציהות יהודים שלא רצו לחמיר את אמונתם באמונת הגצרות. הוא ראה בגרמנים בדורו הצאצאים של הרוצחים במסעי הצלב, אבל הודה שגם בימים ההם קמו יהירים וגיסו להציל. הרב הירש ראה בעובדה היובית זו גם מקום לדאגה. הלא גם עכשיו ישנם גויים טובים המסכימים לתת יד לתקון אפליות כלפי היהודים ובכל זאת קיימת שנאה כלפי היהודים. הוא הזהיר, שכל זמן שלא תוקנה האפליה האחרונה, נשארת הסכנה של התפרצות הדשה נגד היהודים (אוסף כתבים, ח א, עמ 78). הוא סיים בכתבו הסתכלו מסביב, הסתכלו על סימני התקופה היו מוזהרים! (שם). הרב הירש הסביר שעם ישראל מאושר שלא היה לו הלק במסכת כה ארוכה של רציחות ושיעבוד עמים כמו שעשו עמי אירופה והכנםיה הרומית. היא כתב על חיות טרף שהתנפלו על עם ישראל בתקופת מסעי הצלב, כאשר לפי דבריו יצאו רוצהים להציל את הקבר מידי ה בלתי מאמינים. הרב הירש לא הסתפק בתיאור הרציחות והפוגרומים, הוא הביא חוכחות מהפייטנים שבפיוטיהם נתנו ביטוי ספרותי מחריד לכל מה שמאמיני דת האהבה עוללו לנו. באהד ממאמריו בירהון ישורון, אייר תר ך, תרגם הרב הירש לגרמנית ספרותית צחה פיוטים אחדים א ת שנתחברו בעקבות מסעי חצלב. יש לחניח שבשעתו רבים בגרמניה לא הבינו ה יוצרות שנאמרו בלשון הקודש בבתי כנסיות בימי הספירה (השוה ם חורב, פרק 110). הרב הירש ראד. חשיבות חנוכית שכולם יבינו את דברי הפיוטים, בהם משפטים חריפים, כגון זקן ובהור ובתולה ערומים נמשכו לקבורה, חפורות מלאות ילדי וילדות ותלמידי התורה. הרב הירש הדגיש שאכן זה קרה בעבר בגרמניה. בתרגום לשפה הגרמנית של יוצרות אלו לא דילג הרב הירש על שום משפט המתאר זוועות כלפי אנשים, נשים וטף. וכן תרגם את דברי הפייטן שתיאר מה עשו עס גוילי ספרי התורה, הללו אותם בצורה מהפירה, סוף עשאום בתי שוקיס למנעל מצורעים. בהמשר דבריו הזר הרב הירש על דברי הפייטן על גוילי ספרי התורה שנחתכו עבור נעלי מצורעים (אוסף כתבים, ח ב, עמ 99). הכינוי מצורעים היד, בזמן חביניים כינוי לכומרים. 2 אין להתעלם מחחשיבות שהרב הירש ראה בהבאת תיאורי זוועה של חיות טרף כלפי ישראל מתבוסס בדמו, שנהשב בעיני הפורעים כ פגר מלא דם הרב הירש ציין במאמרים שונים שחרציחות והרדיפות לא הצטמצמו לשנים מעטות. משך מאתיים שנה פהדו היהודים לפני פסה מעלילות דם והאביב הפך פעמים רבות לימי צרה ומצוקה. כמו כן הזכיר פעמים אתדות הגזרות המשפילות כגון החיוב ללכת עם טלאי צהוב וכן ההגבלות התמורות במקורות הפרנסה (אוסף כתבים, ח ג עמ 156-7). 2 ראה פירוש מושב זקנים, ויקרא יג, מז והבגד כי יהיה בו נגע צרעת. והבגד _ בגדי כומרי יש ו שיש להם שתי וערב על בגדיהם, וראה שם בהמשך הפירוש שלעתיד לבוא גם הם יהיו גרים. 40

42 קורא בימינו אולי לא יתפוס את המשמעות של דרכו הנ ל של הרב הירש. אתר דעת - מכללת הרצוג הוא לא פתה ויכוה עם הנוצרים על העול שעשו בעבר בגרמניה לעם ישראל. הוא ניסה בעיקר להסיק לקח תינוכי ממסירות הנפש של אבותינו ולכן תיאר הרב הירש במשפטים הריפים ובשפה הגרמנית כל מה שעוללו לנו. הוא ראה השיבות הינוכית והשקפתית בכך שקוראי דבריו ישמעו בפרוטרוט על זוועות שעשו לעם ישראל, תוך הדגשה שאכן בתקופה ההיא עמדו בני ישראל במבהן. הרב הירש שאל אם גם הנכדים שלנו יסתכלו עלינו ויעידו שאכן גם עלינו אפשר לומר הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו. מנשרים קלו ומאריות גברו לעשות רצון קונם והפץ צורם. יזכרם אלקינו לטובה עם שאר צדיקי עולם. ובמקום אהר שאל מה עשינו כדי שנהיה ראויים להיות בנים ובנות של אלה שמסרו נפשם על קדושת השם (אוסף כתבים, ח ה, עמ 99). אנו מוצאים קו עקבי בכל ספרי הרב הירש, ההל בספרים הראשונים ועד למאמרים שפרסם בסוף ימיו. דוגמא אחת: ה טורי זהב באו ה סי תצג [וכן מובא ב ערוך השלהן ] כתב שהלק מהדינים הנוהגים בימי הספירה נובעים מ קצת אבילות מחמת גזרת תתנ ו. רוב האחרונים, ביניהם חיי אדם, שלחן ערוך הרב, באר היטב, קצשו ע ומשגה ברורה לא הביאו טעם זה. בספר חורב חמיועד לחובות ישראל בגולה, ציין הרב הירש את הנקודה הנ ל כהסבר לדיני אבלות בימי הספירה. הרב הירש היה אז רב צעיר, כמעט בלתי ידוע ובלי ספק היתה דרושה העזה להדגיש בספר זה מה עוללו לאבותינו בגרמניה בשם הנצרות. האם כל קוראי ספר חורב 3 הרב הירש ציין שאלפים מבני ישראל ויתרו על חייהם ועל שמהו באיזכור זה? כל רכושם, זה היה המחיר למען נאמנות לתורה, כאשר הם bluteten um Thauroh standhaft unter den Streichen vcrblendeten Wahnes von Kreuzzueglern חערו נפשם למות תחת מכות הטירוף של הצלבנים למען קיום התורה (הורב, פרק ספירה ). אכן, דברים כדרבנות! הרב הירש נמנע מכל ויכוה פרשני עם הנצרות. כידוע, ניסו הנוצרים ל חוכיח את הייחום חמוזר של מייסד חנצרות מפסוקים אחדים בתנ ר, במיוחד בספר ישעי ובספר תהלים. נאמן לסיסמתו כיהודים נקרא את התנ ך* לא נכנס הרב הירש. 5 מאידך העיר במקומות אהדים על ההבדל העקרוני בהשקפות לשום ויכוח פרשני עולם בינינו לבינם, שהרי ראח תשיבות לציין מושגים מסולפים שבאמונת הנצרות ולהוכיה שהם טועים במושגי יסוד של האמונה הטהורה בא עולם. 3 אחרי הופעת ס חורב ב 1837, הופיע ספרון חרב בציון, בקורת על ם חורב מצד חוגים שמרנים שהופתעו מאלפי הדינים משו ע ובאר היטב המופיעים בגרמנית בס חורב. הרב הירש ענה על הביקורת בספרון Postscripta (אלטונה 1840). 4 אגרות צפון, אגרת יח. 5 בירהון ישורון, תשרי תר ך פרסם הרב הירש מאמר על פרק א ב של ם תהליס (הופיע אחר כך ב אוסף כתבים ח א, עמ 324 והלאה). בפירושו בסוף פרק ב דחה הרב הירש את הדעה שהמלה בר ב גשקו בר פירושה בן, בלי לציין שדבריו מכוונים נגד פירוש הנוצרים. בפירוש השלם לס תד לים שהופיע בתרמ ב, לא הזכיר כלל את הפירוש הנ ל, כנראה כדי להיות עקבי לא להגרר אחרי ויכוה פרשני. 41

43 של אהדים הזכיר הרב הירש שקיימים שוב סימנים מדאיגים במאמרים אנטישמיות. עוד בשנת תרט ו (1855) הוא הזהיר במאמר בגליון אייר כירחון ישורון שהרוח ההדשה אינה מבטיהה שהפאנאטיות נגד היהודים לא תחזור עוד. ואם בעבר היהודים יכלו להציל את עצמם ע י בגידה באמונתם, אולי לעתיד לבוא השם יהודי גרידא יספיק לעורר את המן ואת עמלק נגדנו(אוסף כתבים, חלק א. מקום עמ 43). וכן כתב על צללי השכת הגלות הישנה המופיעים שוב ובכל כ ת ב י ם חל? י/ עמ ) א ו ס 1 כ ת ב י ם האספסוף עומד מוכן להכין האזיקים הישנים לישראל ) א ו ס יפרסם 157). מאידך התנגד לכך, שהרב הילא ווקסלר, מקובל בדרום גרמניה, ברבים: את תלומותיו על השואה המתקרבת. הרב הירש ראה שבגרמניה נשארו חשש יסודות אנטישמיים חזקים, אבל בודאי לא השב על סכנת שואה אלא להתפרצויות מקומיות נגד יחודים. בסוף ימיו נערכו פוגרומים ברוסיה והרב הירש חתייחס במאמריו באותה תקופה למאורעות חמורים אלה. הוא קיבל דיווח שוטף מהרב יצחק אלחנן ספקטור, ארגן ועדות פעולה למען יהודי רוסיה ואף הצליח בדרכים דיפלומטיות לשנות במקצת אה יהם השלטונות ברוסיה כלפי היהודים». [פרק ב] להלן מובאים קטעים מדברי הרב הירש על הנצרות ועל תעלוליה נגד י^ראל. קטעים על התיחסות לאנטישמיות ממנו אינם מובאים כאן. עס ואז, זמן קצר קודם שיצא חעם לגולה, הוציא חוטר מגזעי שעד- מהרה חיה עליו לחתרחק ממנו אשר הופיע לפני האנושות השקועזץ בעבודת אלים רבים, במעשי חמם, בחשחתת המידות ובחילול ערר האדם, ויבשר לה, לפחות, בשורת א-ל אחד, אחוות בל בני האדם ומותר האדם מן הבהמה, וילמדה להינזר מהערצה הרכוש וההנאה, אלא אם ישמשו אמצעים לעבודת הא-ל האחד. (אגרות צפון, איגרת ט) לא ליהודים, אלא לעובדי אלילים רצו שליחי הנצרות להביא קרו אור אחת מהאמת באמונה בא-ל אחד. אבל האמונה היהודית הטהורה מ צאה את עצמה בסכנה מול אמונת השילוש של הנצרות....דברי החכמה שב בשורה החדשה הועתקו בלי יוצא מן הכלל מפיהם של חכמי ישראל, כמעט באופן מילולי. זאת עובדה שאינה ניתנת לערעור. ליהודים לא היה צורך ללמוד חכמהמהם. אבל הם דרשו מהיהודים 6 ראד,,israelit גליון יובל ליום הולדת המאה של הרב הירש, סיון תרס ח, פמ וראה ס זכרון יעקב לר יעקב הלוי ליפשיץ, ח ג, עמ 39 והלאה. 42

44 להאמין בנם, נם בזה שהיה זראתר ובלתי דעת - מובן מכללת הרצוג לגמרי ליהודים והיה בו ניגוד גמור ליסודות העקרוניים ביותר של האמונה האלוקית. (אוסף כתבים, חלק א, עמ 434) גם היום נברא כל אדם בטהרה כאדם הראשון בשעתו; גם היום נולד כל ילד כמלאך, למען יחיה ויהיה לאדם. הרי זו אחת מנקודות היסוד של ההשקפה היהודית. אולם, מה נואשת תקות האדם, בשעה שטועים כפרו בטהרתו. הנה, על יסוד מעשה גן עדן בדו להם שקר, החותר תחת עתידו המוסרי של האדם. מכאן למדו את אמונת החטא הקדמון; על יסוד זה בנו בניין רוחני, אשר היהודי מתנגד לו מעצם מהותו... אר הם סבורים על יםוד זה, שהחטא טבוע באדם, שאיבד את בשרו להיות טוב, שנאלץ מעתה לחטוא, הרי היהדות מוחה על כף מחאה נמרצת. האדם כפרט והאנושות ככלל יכולים בכל עת לחזור אל ה ולשוב לגן עדן עלי אדמות. לשם כר אין צורר באמצעי אחר, פרט לנאמנות לחובה, שבל אדם מסוגל לה. לשם בך אין צורר במתווך שמת וחזר וקם לתחיה. (פירוש לבראשית ג, יט) העיקר הראשון של היהדות הוא הא-ל היחיד החפשי; בצדו ובסמוך לו העיקר השני: האדם הטהור החפשי. תורת החטא הקדמון היא טעות מצערת של אמונה זרה. סבורים הם שהחטא טבוע באדם כתוצאה מן החטא הזה, ואין האדם יבול להינצל מקללת החטא, אלא בזכות האמונה בעובדה מםויימת. (שם) ובל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום. יש להצטער על בה שתרגמו את יצר כ כח דוחף, כאילו יש כח באדם, הממריץ אותו לעשות רע. מכאן התפתחה אותה דעה נואשת, שהיא השקפת יסוד של דת גדולה: ההשקפה על כח הרע, שהאדם מסור לידיו, ולא יינצל ממנו אלא בזכות אמונה מסויימת. (פירוש לבראשית ו, ה) גם בתקופה העתיקה קרה שאנשים, שהצטיינו כמיטיבי עמם, ניטלה מהם אחרי מותם דמותם האנושית, ובגלל עלילות פאר אלוהיות זכו למוצא אלוהי. הלא ידוע לנו על יהודי אחד מדור מאוחר יותר, שאגרת ייחוםין לא נמצאה בידו, והואיל ולא נמצאה, ויען כי הביא להם לבני האדם מעט ניצוצי-אור, שאר שאלם ממשה האיש, הפר בעיני הגויים לברוא אלוהים, ופשע היה להטיל ספק באלוהותו. משה שלנו היה אדם, נשאר אדם, ולעולם לא יהיה כי אם אדם. ובשעה שכבר קרנו פניו ממראה הא להים, כבר הוריד התורה משמים וכבר הוליך בניסים את העם במדבר 43

45 והנחילם נצחונות י ה ציווהו באן ה להציג את אגרת ייחוסו ולה צהיר בזאת על העובדה, כי ביום דבר ה אל משה בארץ מצרים, הכל הכירו את הוריו והורי הוריו, דודיו ודודותיו, דודניו ודודניותיו.... עדות-ייחום זו נועדה אפוא לבטל מראש ולתמיד כל האלהה מוטעית, כל רעיון שוא של התגלמות הא-ל בדמות אנוש. (פירוש לשמות ו, יד ל) וזאת ההלכה: הכל חייבין בראייה חוץ מחרש שוטה וקטן וטומטום ואנדרוגינוס ונשים ועבדים שאינם משוחררים, החיגר והסומא והחולה והזקן ומי שאינו יכול לעלות ברגליו (חגיגה ב ע א). על-ידי הלכה זו נבדלת העלייה לרגל בישראל הבדלה חדה מכל מה שנהוג בחוגים אחרים, ושדומה לעלייה לרגל דמיון חיצוני. המקדש שבישראל איננו אתר של חסד המחולל ניסים ונפלאות, שאליו עולים בעיקר החולים והישישים, העיוורים והחיגרים, החלשים והנשים ושאר מוכי הייסורים ויודעי הסבל שב עמק הבבא הלזה על מנת לבקש ישועות ונחמות ותרופות פל* לחוליי הגוף והנפש. מקדשו של א ל חי הוא מקדש תורתו, ולא יכירנו מקומו בין בתי החולים וחשוכי המרפא ובתי המחסה לנכים ולחלכאים. טובי האומה, גיבורי הכוח, אנשים זכרים במלוא בגרותם וגבריותם, אנשים העומדים במרכז העם, העושים את מעשי העם בהווה, ושבהם תלויה כל תקוות העתיד אותם מזמין א ל חי אל מקדש תורתו. (פירוש לשמות בג, יז) על כל פנים אין זכר לאותה סברה, הרואה בכהן הגדול דוגמא לסמכות של אפיפיור. האורים והתומים הודיעו את דבר הי, במקרים מםויימים של פעולות לאומיות; ואף הם לא התייחסו אלא להצלחת הפעולות או ד,ה לכשלונן ולא לאיסור והיתר שבהן (עי עירובין מה ע א רש י הרי שמואל ובית דינו קיים). (פירוש לויקרא ז/ ג) הרב יוסף יעב ץ, בעל ם אור החיים בא מספרד; הוא חי באותה תקופה אומללה לפני כארבע מאות שנה, כאשר גורשו כמעט מאתיים אלף משפחות יהודיות ע י פרדיננד, מחולל האנקויזיציה, אשר בו [בגירוש] זבה להוקרה מהקטולים. (ם נפתולי נפתלי; ח א, עמי 68) העוגב נעשה לכלי המיוחד לפולחן הכנםיה הנוצרית. הוא משמש באופן'בלעדי לצורכי דת. הוא מצוי בכנסיות בלבד ומשמש רק לצורך הפולחן הנוצרי... הרי מכח איםור דאורייתא של לא תלכו בחוקות הגוי, כבר נעולים שערי בית הכנסת בפני הנהגת העוגב. (המעין, טבת תשמ ט, עמי 0 ו) 44

46 תתננו כצאן מאכל איןאתר לבם דעת - נוקפם מכללת הרצוג להכות יהודי עד מות מלשחוט כבש. (פירוש לתהלים מד, יב) אם שכחנו שם אלקינו ונפרש כפינו לאל זר. כל אימת שנשאנו כפינו לאל זר מתור אונם, אם כי אין באונם כדי לחפות על הפשע, וסטייה היא סטייה נזכור את אנוסי ספרד הלא בלבנו נשארנו יהודים ואפילו שם לא שכחנו את שם א לוהינו. (פירוש לתהלים מד, כא כב) בעצם הימים המקודשים לכבוד התורה [בין פסח לשבועות] הראו בני ישראל ובנותיו, במיוחד באזורי גרמניה היפים, שיודעים הם להגשים בפועל את משמעות ימי הספירה. צאצאי ישראל הוכיחו לאלפיהם שהחיים על בל קניינם אינם שווים להם אם מחיר קיומם הוא הפקרת התורה. הם הערו נפשם למות בגבורה תחת מכות הטירוף של הצלבנים למען קיום התורה (בפרט בשנת ד תתני ו 1096). (ספר חורב, פרק 29 [םפירה, סעיף 215]) איזו הרגשה לעבור במקומות שבמשר מאתיים שנה בל אביב היה מלווה עלילות דם נגד האבות והאמהות, כאשר החרב וההתלהבות הביאו לשכרות החושים לשחוט אבות ואמהות, זקנים ויונקי שדיים בגלל אמונתם, בשם דת האהבה! אהא, הם לא מתו לשוא, האבות והאמהות. (אוסף כתבים, ח א, עמ 9 438) נוסע אחד סיפר: ביקרתי אתמול בבית הכנסת העתיק ובבית הקברות. ראש הקהילה הראה לי בביתו את הספר העתיק של החברה קדישא. אלה זכרונות נשמרו כאן י על הקהילה היהודית הוטל גירוש. נער נוצרי נעלם ובצורה עיוורת קמו נגד המסכנים. על כולם לצאת מבאן אם לא יופיעו הרוצחים. בכי ונהי מלאו את הבתים משר שלושה ימים. כבר נגשו לבצע את הגזרה, והנה הופיע אדם פשוט, אני חושב תופר כובעים, ומסר את עצמו לאספסוף הסוער כאילו הוא הפושע המבוקש. 8 הקהילה נצלה. הנער נמצא אחרי ימים אחדים בריא ושלם. (שם) 7 זה התרגום של.einen juden todt zu schlagcn בתרגום העברי של ם תהלים בהוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ א מובא רק בהרגם יהודי. 8 הבונה שיהודי זה מסר נפשו ליהרג בידעו שבהודאתו יציל את בני הקהילה. בספרי החברה קדישא נרשם המעשה, 45

47 ובזמנים החשוכים ביותה בזמן שאספסוף מוכה שגעון החריב את בתי הכנסת וקרע את ספרי הקודש, נגש היהודי הנרדף והבזוי בוקר יערב אל אלוקיו והתנחם וציפה לעתיד שבו השגעון הזה ייעלם והצדק, האמת והשלום יהיו נחלת כל הבריות. הבנים נגשו אל קברי אבותיהם שנשחטד בידעם שבאותו מקום שהשקוץ השתולל עוד יתגדל ויתקדש שמית רבה וימליך מלכותיה לעלם ולעלמי עלמיא. (אוסף כתבים, ח א, עמ 55 ד) בבר בעריסתו שרים לתינוק הנוצרי על עם היהודי שהושפל מאת הא-ל בגלל חטאיו, על היהודים שנידונים לכל לחץ ודיכוי בשביל חטאיהם והפה הנוצרי יודע לרכז במילת גנאי יוד כל ביטוי של מרירות, משטמה ובוז מכוער. ^ ך (אוסף כתבים, ח ג, עמ 97 [פרק ג] להלן נביא הבאות ממאמרי הרב הירש שהופיעו בשעתם בירחון ישורון בעריכ ת הרב הירש, משם רוכזו באוסף כתבים והופיעו בתרגום עברי ב במעגלי שגה / (ארבעה חלקים, בגי ברק תשכ ו). יזכר לטובה ר יחזקאל רוטגברג ז ל מנהל הוצאת נצה ומיסדה, שטרח רבות למען הופעת כתבי הרב שמשון רפאל הירש בעברית. רק מעטים יודעים באלה תנאים קשים עבד האיש הזה. במקומות ר 3 ים אין התרגום ב במעגלי שנה מביע נאמנה את דברי הרב הירש בכל היקפם ועומקס ר ש * השוואה בין המקור והתרגום מראה שמשום מה המתיקו את דברי הרב הי כאילו מן הראוי לא להעתיק את ביטויו על תעלולי הצלבנים בכל הומרתם ובכל הריפותם. הרב הירש תיאר (אוסף כתבים, הלק שלישי, עמ 207) איד התבשלו חנוצרים על אבותינו, כאשר ביד אחת החזיקו לפיד תבערה וביד השניה,Goetterbiide כלומר מהזיקים בפשל אלילי. זה ביטוי הרבה יותר חזק ממשל אמונתם. וכן,Einaescherung unsere eigenen Huetten דהיינו שריפת פקתיתי 5 ד - אנו עד אפר אין לתרגם במילים פושרות הצתת בתי היהודיפ. וכאשר הרב היר^ן מ ת י כתב בגוף ראשון בלשון רבים, שהם שרפו את הבתים שלנו; אין לתרגם היהודים. - בכל זאת השתמשנו בתרגום הנ ל תוך תיקונים אהדים, ועד היום שולטת רוח רומית זו בכל צורות החיים האזרחיים והפולחניים של עמי תרבות העולם. הנה רוח-עשו רומית זו רואה את עצמה כיורשתו של יעקב בברית א-להיו וברכתו, אשר את בניו גרשה ונגשה ורדפה לל^ רחם, ובעזרת חוקיה וכנםייתה שללה מהם במשך מאות בשנים כל זכויות האדם עלי אדמות, וכביכול גם את רחמי וחסדי שמים. 46

48 ... היכן הישע והשלום, היכן אתר דעת - הטובמכללת והאושר, הרצוג שהביא שלטונו לעולם < יכול הוא [ישראל] לשאול אותו: מהי מידת החופש והאחווה, ההארה והאצלה שהביאה כנסייתו לעולם? יכול הוא [ישראל] להצביע על ערים נחרבות, על משכנות אדם חרובי להבות, על ערימות חללי אדם, על לבבות רצוצים ונשברים, על עמים משועבדים, על אומות נכחדות, על חיים אומללים על נפשות נדכאות, על רוחות שחץ מוכי סנוורים, על קנאות חשוכה שהועלתה למדרגת קדושה, על טירור-חושים שלמענו מטיפים מראש כל דוכן, על אלימות נחוצה... על חטאי סדום, על זעקת כל הדורות שעברו עד כה, שכולם מרימים קול מחאה נוקבת נגד ההתיימרות האווילית והמגוחכת שכאילו בבר נגאל העולם על ידי רוחו הרומית של עשו הרשע. (במעגלי שנה, חלק ב, עמ ריב ג) כמעט באותו פרק זמן של מאות השנים בהן שקדה מלבות רומי על עריכת החוקה והמשפט הרומיים וטיפוחה של הכנםיה הרומית, וביצרה על-ידי בר את שני הגורמים הקובעים עד ימינו אלה את עיצוב-דמותו של העולם התרבותי בו בזמן היו בית רבי וחכמי הדורות שוקדים על המשך עריכת המשפט האלוקי וטיפוח מקדשו של הקדוש-ברוך הוא, בקבעם את הצביון האחיד ועיצוב דמותם האחידה של כל פזורי ישראל באשר הם שם על יסוד תורת ה האחידה. פעילותו של עשו הסתייעה בכוח החרב והשלטון ואילו הפעולה האלוקית של יעקב, לא זו בלבד שלא עמדו לרשותה לא חרב ורומח ולא מגן וצינה, אלא שכל החרבות של בל עמי העולם היו שלופות כנגדה. (שם, עמ רטו.). באותו זמן עדיין היו עמי הנכר סביבנו שקועים בתחום האכזריות והגםות, ובפי שזה אירע למשל.בימי הביניים, עמדו הם ויצרו.ערבוביה של בשורת האחד והיחיד עם צורות-תעתועים משרידי האלילות, שכתוצאה ממנה נוצרה דת חדשה אשר לא זו בלבד שלא הצליחה להוכיח את עומק השפעתה בגאולת האנושות מן האלימות הגסה ולא.תרמה מאומה לרוממות-הרוח ולהאצלת הנפש, כי גם שיםתה תמיד את הצעירים נגדינו. ביד אחת הם החזיקו חרב ולפיד-תבערה בעוד שידם השניה נופפה בפסל אלילי. גודל ריחוקה משליחות של אהבת-אדם כביכול, מוכיח בעליל מפעולות הדת הזאת, שהתבטאו בשעבוד אומות, בעריצות שליטים, בסחיטת דמעות ואנחות נדכאים, במלחמות ושפר דם רב, בשרפת בקתותינו-אנו עד אפר, בטביחת נשינו וטפינו, בגירוש משפחותינו ועל-ידי המעטת אושרנו או השמדת רכושנו הדל, בכל האמצעים הפסולים ביותר.... האומות הנוצריות, למרות שטענו להיות יודעי תנ ר, וכן שהמפתח לגאולת העולם נמצא בידיהם, היה בכל הופעתם משום ניגוד משווע לבל 47

49 תובן ההשקפה היהודית וידיעתנו את ה... כך היה עבורנו יותר קל, בחרנו מרצון להישאר יהודים טהורים לעומת עולם כה מסואב, לחיות כיהודים ובשעת הצורר גם למות כיהודים על קדושת ה והתורה. (במעגלי שנה, חלק ד, עמ קצט > ) עד כאן הבאנו קטעים מפוזרים, מפוזרים מבחינת זמן כתיבתם וכן מבחינת מקום פירסומם. הרב הירש הקדיש לנושא זה עוד שלושה מאמרים, בהם תיאר בהרחבה את סבל אבותינו תחת שלטון הנוצרי, תוך הדגשה של הלקח החינוכי שיש להפיק ממסירות הנפש של האבות. הרב הירש בחר בדרך כלל את חודש אייר, ימי הספירה וימי הזכרון לגזרות במסעי הצלב, כתאריך מתאים וכך הופיעו מאמרים אלה בירחון ישורון, יחד עם תרגום של דברי ה יוצרות לגרמגית. בתרגום מעולה עם ביטויים רגשיים עמוקים מפרי עטו של הרב הירש נהיו ה יוצרות לכתב האשמה נגד הנצרות ואכן כתב ה טורי זהב באו ה סי תצג שה יוצרות האלו הן כמו קינות. דברי הפייטן מקבלים לפעמים משמעות מחרידה בתרגומו זה של הרב הירש. טבוהים ושרופים על מוקדה מתורגם כאילו הפייטן רואה את הטבוהים לפניו: Da Hegen sie geschlachtet und auf Scheitern verbrannt כלומר: שפ הם מונחים טבוחיפ ושרופיפ על מוקדי אש. שלושה מאמרים אלה הופיעו בספר במעגלי השנה, חלק שלישי, מעמוד קעג עד עמוד רח, כלומר ייתר משלושים עמודים. שם מתוארות הגזרות נגד היהודים בכל הומרתן ותוך הדגשת העמידה הגאה של היהודים, 8 אנו מפנים את הקורא למאמרים אלה. כאן נסתסק בהבאה אהת בלבד. העולם מסביב השתולל בחיית טרף צמאת-דם. וישראל התבוסס בדמו. אף על פי כן ספרו אבותינו את ספירת העומר החל מזמן חרותנו אם בי החרות היתה רק בגדר תקוה רחוקה עד לזמן מתן תורה. הי^ התורה, אשר למענה מסרו נפשם על קדושת השם. הפכו את בתיהם ל ^ תוקד על המזבח, הקריבו עליו את בניהם ובנותיהם, וסבלו יםורי תוהת 9 ב במעגלי שנה, חלק ג, עמ ר והלאה קרה דבר מוזר. שם הועתק קטע מתוד זילת לשבת ראשונה אחרי פסח שנדפס בסידור אוצר ישראל, אבל זה לא ה זולת שד.ר 3 הירש תרגם במאמרו. במאמר המקורי (ישורון, אייר תש ך, הועתק ב אוםף כתבים ח ג, עמ 99 96) תרגם הרב הירש שלושה פיוטים המובאים כולם בסידור עבודת ישראל מר יצחק בער, זולת לשבת ראשונה אחר ר ח אייר אזכרך דודי (שם ענן/ 713), אהבי ל ש ב ת ל פ נ י ש ב ו ע ו ת ו ל פ נ י ט ב א ב " א ו ח י כ ל ה י ו ם קי, " < שם עפן/ 717) ו זולת לשבתות אלה אלקים באזנינו שמענו (שם עמ 718). ב מעגלי שנד, לא הובא אף אחד מהפיוטים האלה, אף שלא היד, צורך בשום תרגום, אלא בהעתקה פשוטה מהסידור. ב במעגלי שנה, שם עמ רה הועתק פיוט אחר שתרגם הרב הירש במאמר הנ ל, אבל הפעם הובא הפיוט תוך קיצורים רבים. 48

50 ועינויי שאול למען הצלתה. לא אתרהיה דעת - קרבן מכללתגדול הרצוג מדי עבור התורה, ולא ויתרו אף כמלוא נימה על אחת ממצוותיה. (במעגלי שנה, חלק ג, עמ רא) במאמרים אלה ציין הרב הירש שבינתיים השתנה יחם הגויים כלפי היהודים לטובה, אם כי אין להתעלם מסימני שנאה כלפי עם ישראל ברחבי העולם. וכבר הובאו למעלה חששותיו מחתפרצות גלי אנטישמיות חדשים. הרב הירש יוצא חוצץ במיוחד נגד אנשי הריפורם החושבים כאילו אין שום אפשרות של התפרצות מחודשת של גלי שנאה כלפי היהודים. כמו כן חתנגד בתוקף נגד מחיקת ה יוצרות המתארות את הגזרות בימי מסעי הצלב מתוך סידור התפילה והוא מתאר את הבגידה של אנשי הריפורם בקיום המצוות בניגוד לעמידה האיתנה של האבות. וכך מגיע הרב הירש למסקנח שמבחינה רוחנית הסכנות בימינו הרבה יותר חמורות. בלום בימי מםעי-הצלב היו קיימים בתי םפר יהודיים, שמטרתם היתה לחנר את התלמידים לכפירה באמונת ישראל ולשלילת קיום המצוות? האם היו אז מורים בישראל שחיללו שבת בפרהסיה, אכלו נבילות וטריפות והזמינו את חניכיהם לטעום טעמו של בשר חזיר? ההיו אז יהודים אשר תמכו בבתי-םפר כאלה וראו בכל זה דבר המובן מאליו י... האם הופקרה אז היהדות בידי רבנים, אשר ב היכלות שלהם מקבלים בברכה יהודים שלא נימולו? ההיו אז שוחטים שאכלו נבילות וטריפות, ובעלי אטליזים כשרים שחיללו את השבת בפרהסיה? האם בימי מסעי הצלב היו יהודים אשר ניצלו את קשריהם עם השלטונות, בדי לגזור גזירות נגד קיום המצוות בציבור ולהפוך את חיי הקהילה, את הנושא העיקרי של התורה בגלות, לגוף מת בלי כל נשמת חיים?... האם בזמן מםעי הצלב היו אנשים שחיו בריש גלי עם אשת איש ואף דרשו עבורם הכרה על ידי חופה וקידושין? 10 האם היו אז ראשי הקהילה שוויתרו להם והאם היו אז רבנים ומטיפי דת שאכן הסכימו 1 1 לעשות בך? (שם, עמי רו ז) 10 הקטע האחרון תורגם ב במעגלי שנה בצורה עדינה. קשה להבין מה ראה המתרגם לטשטש שהרב הירש התרעם כבר בשעתו נגד הכרה ב ידועה בציבור. לפי דבריו, היו מקרים שבקהילות רפורמיות הסכימו לסדר הופה וקיךושיך לנישואין עם אשת, איש. ו 11 ראה גם אוסף כתבים, ח ה, עמ 99 שהרב הירש טען שבדורו הסכנות לקיומו של עם ישראל יותר חמורות מבזמנם של מסעי הצלב והאינקויזיציה.

51 יהודה לוי אתר דעת - מכללת הרצוג רש ר הירש כמורה דרך לדורנו הסכנה המרחפת על מדינת ישראל כל מי שקורא עיתון בארץ, ולא משגה איזה, יתרשם בהכרח מההידרדרות כ ל הכללית במיגזר החילוני. חינוך של ילדי ישראל המונע מהם באופן שיטתי ידיעה על מורשתם היקרה ומנתק אותם לגמרי משרשיהם הוביל לכך שהירידה מהארץ נהפכה לסימן של הצלחה, במקום גורם לבושה. במשך.שתים עשרה שנים 1 (קיימת הוכפל מספר השואפים לרדת. יותר מכפליים, בין המתבגרים החילוניים ירידה גם בקרב הציבור הדתי, אבל הלקם של הדתיים בין היורדים הוא כ- 30 בלבד. ( 2 ובגיזרה הממלכתית - י שוב ושוב הציבור מזדעזע למשמע אזגיו כאשר אנשים בכירים במימשל פוגעים בבטהון המדינה כדי לקדם את הקריירה הפרטית שלהם. ואפילו בצה ל שהוא המחיצה היחידה הנראית לעין המפרידה כינינו ובין ים של אויבים העומדים עלינו לכלותנו, ואשר רק נוכחותו אמורה להציל אותנו משואה שגיה, הם מלהזכיר גם בצה ל נראים בקיעים המורים ומדאיגים מן הדרג היסודי ועד הקצונה הבכירה. אמנם שומעים לפעמים המביעים את בטחוג שבזכות התורה ה יצילנו, וכנראה הם סוברים שבגי דורגו צדיקים יותר מהדוך הקודם, דור השואה. אבל מי יודע אם הם צודקים, ועל כל פנים הרי אין סומכין על הגם. כל הסימנים הללו מצביעים על הידרדרות הנמשכת ומתפשטת, וכבר אסשר לחזות ה ו את היום שבו הישראלי המצוי לא ירצה להיות פרייר ולשרת בןיכא ובכלל לא יחיו אנשים.בציבור החילוני שיהיו מעוניינים ומסוגלים לנהל את עסקי המדינה. ומה יקרה אז? אז תעמוד לפנינו ברירי : א י ש ג ם א נ י נ ע ז ו ב א ת ה א יץ/ או ש עולם התורה יקה על עצמו את ענייני המימשל. ואז תהיה השאלה: האם אנו מוכנים לאתגר הזה? ד, ייתכן שהגזמנו קצת, אבל ההידרדרות היא ע ו ב ד ד, ו ו ד א י ל א יי ייי נ ו ח ליהו כ ד יליכי חרדי לגור בסביבה מידרדרת. הצורר וההזדמנויות להתערבות עמוקה המדיגה מצד העולם ההדדי, וודאי יגדלו במשך הזמן; והרי המתרפה במלאכ ו ן ן אח הוא לבעל משהית (משלי יה, ט). 1 האוניברסיטה העברית, הודעה לעיתונות 5/87, 'בהתבסס על מחקר של פייט שמעון י א הרמן. הנכונות לרדת היתה 15% בשנת 1974; 33% בשנת 1986, בין תלמידי כיתד, בתיכונים חילוניים. 2 מעריב, , שבת, עמ 6. 50

52 גם אם לא נגיע למצב המתואר אתר דעת - למעלה, על מכללת הרצוג היהדות החרדית לחשוב ברצינות, איד לקבל תפקידים אהראיים בהיי המדיגה. גדולי הדור במנהיגים מדיניים הרעיון שגדולי הדור ינהלו את ענייני המדינה נשמע, אולי, קצת מוזר לאזגי 3 הרי הם צריכים להתמסר אנשי דורנו. מה הם יכולים לדעת על יישוב מדינה? ללימוד תורה בלבד, ואיך יבזבזו מזמנם להכיר את המשק ואת הזירה המדינית? אבל לא כן היו הדברים בימי הז ל. הגמרא אמנם מרשה לאנשי העיר לתוקק הוקי עזר אבל רק כאשר אין חכם בעיר. וכך מנסח זאת הרמב ם: רשאים בני העיר לקוץ להם שער לכל דבר שירצו... ולחתנות ביניחם שכל מי שיעבור יענשו אותו כך וכך... במה דברים אמורים, במדינה שאין בה הכם השוב לתקן מעשה המדינה להצליה דרכי הישוב. אבל אם יש בה הכם, אדם תשוב, אין התנאי שלהם מועיל כלום... אלא אם כן התנה עמהם ועשו מדעת ההכם (רמב ם, מכירה-יד, י יא; ע פ ב ב ה:, ט.) כאילו מובן מאליו שתלמיד הכם הוא המוכשר ביותר לקבוע את נוהלי העיר! י י. - אילו הייגו רואים היום ראש ישיבה גדולה מסתובב בעיר לבדוק את בטיחות הבגיגים, אך לזר יהשבוהו. אבל זהו בדיוק מה שהגמרא מספרת לגו שרב הוגא, ראש ישיבת םורא, עשה כל שנה (תעגית כ:). ובמיוהד לגבי בית דין ההלכה קובעת: אין מעמידין בסנהדרין בין גדולה בין קטנה, אלא אנשים הכמים ונבוגים, מופלגים בתכמת התורה, בעלי דעה מרובה, יודעים קצת הכמות כגון רפואות, והשבון, ותקופות ומזלות... (רמב ם סנהדרין ב, א). ואף לגנאי היה נחשב אצל חז ל, אם אחד האמוראים לא היה מעודכן במתרתש בעולם, וכאשר שאל רב פפא את רבא: קיסר של רומי ומלך של פרס מי מהם גדול יותר? גער בו רבא: האיש הזה מוטמן ביעדים כל ימיו שלא שמע בטבעה של מלכות רומי והוצרך לשאול (שבועות ו: ורש י שם). כדי להמהיש את האסון שאנו עשויים ה ו להמיט על עצמנו ועל הציבור כולו, געיין בשתי דוגמאות מההיסטוריה של המאה הקודמת שני סיפורים, אשר ההשוואה ביגיהם מאלפת. סגירת ישיבת וולוז ין לא מזמן פורסם בפרוטרוט הסיפור של סגירת ישיבת וולוז ין*, פרי עצתם של משכילי יהדות רוסיה, אשר הישיבה היתד, לשיכים בעיגיהם, מסופר שם איך 3 [האב חיב ללמד את בנו] יישוב מדינה (מכילתא בא פרשה יח, סוף ד ה כל בכור אדם בבניך תפדה). 4 הרב תיים קרליגסקי, הראשון לשושלת בריםק עמ 9 381, ועיין ג כ ם מקור ברוך של בעל תורה תמימה דף תתריב ג. 51

53 נפגשו- עם גדולי יהדות רוסיה כדי להסביר להם שמימשל הקיסר רוצים, לדרוש מהישיבה תכנית לימודים כלליים, והם, המשכילים, רוצים למעט את הדעה ולכן הצליחו להשיג מהמימשל שדי יהיה ברמה של בי ם יסודי במקום על יסודי, ועכשיו הם מבקשים על כך את הסכמתם של הגדולים. כאשר קוראים על הפגישה הזד רואים מיד את הכמתם ופיקהותם של הגדולים איך הבינו מיד שכל היוזמה בדבר הכנסת לימודי חול לישיבה באה מהמשכילים ואף האשימום בזה. כלומר וז ן 1 המשכילים לא הצליחו כלל לרמות את גדולי התורה. אבל בסגירת הישיבה היה להם העיקר. בזה כן חצליחו. ומדוע ן לגדולי התורה לא היתד. כלל גישה למימשל. לא רק שהשפה הרוסית היתה קשה להם, אלא גם לא פיתהו שפה לדבר על לב אנשי המימשל הרוסי ולהבין את הלך רוחם, כל התרבות ההיא היתה זרה להם, וכך היו תלויים לגמרי ברצונם של המשכילים. ואלה עשו כרצונם הרע, והישיבה המפוארת נסגרה. המלחמה נגד הרפורמה בגרמניה והדוגמה השניה: שלושים שנה לפני הנ ל התנהל מאבק דומה בגרמניה, ובהשוואה לפעילות הרפורמה שם תעלולי ההשכלה כרוסיה היו כעין משתק ילדים. בגרמניה היתד יהדות שומרי המצוות הרבה יותר חלשה, ואילו ציבור יריביהם ושונאיהם, הרפורמים הרבה יותר חזק. המימשל הגרמני הכיר ברפורמים כנציגיה היהירים של היהדות' ועשרה אהוזים ממסי כל יהודי הועברו אוטומטית ללשכתם בתיקר ההכרד הממשלתית שזכו בה, פתחו חרפורמים במסע לחיסול שארית שומרי המצוות נקח לדוגמא את הקהילה בפרנקפורט לפנים עיר ואם בישראל. הרפורמים סגרו.או! וניס י לחייב המקוה וביטלו את השהיטה. הם הקימו בי ס שלמדו בו אפיקורסות כל ילד יהודי ללמוד שם, ואף שלהו את המשטרה לקחת ילדים בכה משיעורי תורד שהוריהם סידרו להם. הגיעו מים עד נפש. קבוצה של אנשים שנשארו נאמנים ש ך לתורה, התלכדו לקהילה בלתי רשמית שכונתה חברה לדת והזמינו את ר הירש להיות רבם. הוא היה אז בניקולסבורג כרב ראשי של מדינת מיהיז מתור הכרה ששם בפרגקפורט יוכרע עתידה של יהדות גרמניה, עזב הרב הירש את משרתו י ב י ת 1 ה י ד י- להם, י ו ת ב ה ש ל ק ב ו צ ה פ ר ט י ת א ש י א פ י ^ י * י ה מ כ ו ב ד ת י ע ב י לד י י ד כ תור שנה הושגה הסכמתה של עיריית פרנקפורט לבי ם של החברה לדת ד שנה נוספת הוקם בית כנסת. את עיקר מאמציו הקדיש הרב הירש להינוך בני קהילתו. בעקבות י ב י הדגויג י בעל ערוך לנר, למד רש ר שנה באוניברסיטה כדי להכיר טוב יותר את ד,ו;ד כ ו הכללית, מדעי הטבע ומדעי הרוח גם יחד. הוא הבין היטב את הברכה בכח החבול* בתרבות זו: תוכה אכל וקליפתה זרק. ולגישה זו חינך את בני קהילתו. בו בזמן לא הזנית גם את הזירה הפוליטית. הוא הצליח להיבחר לבית הנכחדי ה _ של פרוסיה וכתוצאה מזה הצליה להשפיע ולשנות את חוק המדינה ולאפשר קהילה אורתודוכסית באופן רשמי. הוא הבין שאסור להפקיר זירה כה השובה ל 7 שרנ ו ר ה ד י ד ל א נ ש י קהיל ג ם ה ומשניאי התורה, הסיק את המסקנות ע ליי ירי צ ל יח? זד ' י א ה ס f 52 י

54 וליהדות גרמניה כולה, איך אתר להתיחם דעת - לתרבות מכללת הרצוג הכללית. כתוצאה מדרך זו יהדות גרמניה, שהורעלה אנושות בידי הרפורמה, הבריאה והתהילה לשגשג מהדש. עד כאן הסיפור השני. שתי גישות לתרבות כללית וסיבותיהן י אין צורר לפרט את הגלוי לעין, ולכן לא אפרט את השוני בתוצאות וגם לא. את הבדלי התשתית שגרמו אותן אד מן הראוי הוא לנתח את הסיבות שהולידו את ההבדלים בנישה לתרבות הכללית,בעיקר למדע, שהיתה נפוצה במערב אירופה לעומת זו שהיתה מקובלת במזרחח. במזרח אירופה היתד. האוניברסיטה נהשבת, בדרך כלל, פסולה לגמרי. המנהיגים הרוהניים ניסו בכל כוהם למנוע מאנשי קהילותיהם לשלוח את בניהם לגימנסיה או לאוניברסיטה. הסיבה לכך היתד. ברורה: הנםיון המר הוכיח ש כל באיה לא ישובון לא ישיגו אורחות חיים (משלי ב, יט וע ע ז יז:). וחוץ מיוצאים מן הכלל בודדים, כל אלה שלמדו באוניברסיטאות פרשו בסופו של דבר מדרך חתורח. לנוכח מציאות זו היתה המסקנה ברורה מאליה: יש למנוע, בכל דרך את כניסתו של הצעיר למסלול זח, 5 יחיד, חמחיר אשר יהיה. והמהיר היה גבוה לא רק סגירת ישיבת וולוז ין, אלא גם אבדן בלתי חוזר של רבים מצעירי עמנו. לעומת זאת, ביתדות חחרדית במערב אירופה היה מקובל שהלק מ בעליהבית שלחי את בניהם ללמוד באוניברסיטאות, ואפילו גדולי התורה בעצמם למדרשם קצת, כמו שהזכרנו לעיל. גביא כאן דברי בעל גידולי טהרה שאמנם תתנגד לדרישה שלרב יהיה תואר אקדמי, ועם כל זאת הכיר בחשיבותה של מידה מסוימת של תרבות כללית וז ל: ובכל זאת אין לו למשוך יד משאר ידיעות, כי לא נאה לאיש לבב להיות נעור וריק מכל ידיעת הכמה... ודרך כלל כל ידיעה אשר נשים לנד לקניו, תרוה אותנו עונג ותערב לנפש, מלבד שסוף התועלת לבוא. והרבנים אשר היו לפנינו, אם שהיו גדולים מאד בתורה, תהת אשר בזבזו זמן יקר ורב לישב מדרשים תמוהים, לקשר חבל בחבלי שוא ומדוחים, יפה היה להם לשלוח יד בקצת יךיעות, ואילו עשו כן, לא עלה בינינו הפורץ, רגלי שועלים המהבלים כל חלקה טובה (שו ת גידולי טהרה, ירושלים תשל ו, סי ז). לדעת הרב הירש הכרת התרבות ופיתוה גישה מאוזנת אליה, הם גם תנאי לבריאותו הנפשית של החניך. וכד ביטא זאת: להקנות לבנינו את הדעה שכל מדע ואומנות, אשר נושאם אינו לקוח כל כולו מן התורה, ראוי לבוז, זו שגיאה חינוכית הקרובה לפשע. היסוד להשקפה זו בנוי על שקר... אסור לנסות להגביר את הכרת האמת על ידי שקר. אסור לבזות את מח שכיבדו חז ל וקבעו לו ברכה מיוחדת (יסודות החיניד, נצח, תשי ט, עמ נא נג). הצעירים החרדים שלמדו באוניברסיטאות אירגנו שם איגוד אקדמאים יהודים? 5 יוצא מן הכלל אחד שידוע לי הוא מה שסיפר לי הרה ג רפ מ:אלתר שליט א, בנו של הרה ג ר אברהם מרדכי אלתר זצי ל, שאביו שלה אנשים לברלין ללמוד הכמת הרפואה באוניברסיטה שם. הוא נתן להם הוראות מפורטות איר להתנהג שם, ואלה שצייתו לו "י יצאי בשלום. 53

55 שבאמצעותו חיזקו זה את זה. ולבסוף רובם יצאו איתנים ביראת שמים. והס ד,ם שהיו המנהיגים ההררים וראשי הקהל בקהילות האורתודוכסיות בערי גרמניה. ברור שהתוצאות המוצלחות הללו לא באו מאליהם. אדרבה, מצד התרבות היתד. הסכנה בגרמניה גדולה בהרבה מאשר במזרח אירופה, כפי שמעידים מימדי ההורבן הרוהני שהתהולל לפני שהתעוררה התגובה. הסיבה להצלהה זו טמונה בהתמודדות של המנהיגות חרוחנית במערב אירופה עם עצם הבעיה. הם, ובראשם רש ר הירש, החליטו שלא לברוח מן האתגר, וכן הבינו שגם הסתגרות והתבדלות טוטלית לא יפתרו את הבעיה לטווה הארוך. הבינו גם שההצלחה תבוא יק מתוך הבהרת גישת התורה לאתגרי התרבות החדשה, אשר היה בה הרבה מן הטוב הרבה דרך ארץ שקדמה לתורה כ ו דורות, יהד עם הרע המסוכן שבה. מתוך גישה זו הכירו המנהיגים האלה את האתגר החיובי ואת הפוטנציאל העצום הממי? בנפילת הומות הגטו ובמגע עם התרבות הכללית שבא בעקבות נפילה זי אד זאת בתנאי שיעמיקו לעצמם ולהניכיהם הבנת התורה ביחס לפרטי התרבות הזו, כדי להכשירם לנפות ולהבדיל בין הטוב והרע עד שהצליחו גס הם לאכול את תוכה ולהשליך את קליפתה. מוכנים היטב יצאו הניכים אלה להתמודד עם האתגרים שניצבו בפניהם באוניברסיטאות התמודדו, ורובם גם הצליהו. מצב לימוד התורה בגרמניה רש ר הירש קיבל את הסכמתם של גדולי התורה ברהבי תבל 6 למפעלו אשד רבים ורבבות השיב מעוון. כולם העלו על נם את יראת השמים שלו. גם למדנותו המקיפה, המתגלה בכתביו, אין מי שיטיל ספק בה. אך שאלה אתת נשאלת לפעמים למה היתד, רמת לימוד התורה בגרמניה, באופז כ לל י ג מ ו כ ה י ח ס י ת? ב פ ו ליז היד שכבות רתבות בגדר בני תורה במלוא מובן המילה. ואף בליטא, ששם היה שיעוד בגי התורה קטן יהםית, אבל בין אלה שכן התמסרו לתלמוד תורה רבים הגיעו לגדלות ממש בידיעת התורה. למה לא הצליה הרב הירש בתחום זה? התשובה לשאלה זו טמונה במציאות אכזרית. כאשר הרב ד י י ר ש נקרא לפרנק- פורט, היה זה אחר חמישים שנה של שלטון הרפורמה שבהן הצליהו לשרש כמעט כל זיקה למסורת היהודית. בבואו מצא הרב הירש קבוצה לוקה ב עם*אר 5 ו ת / / נוראה. ואפילו כאשר השיג רשיון להקים בית ספר תורני הותרו לו רק שעות מעטות בשבוע ללימודי היהדות. ואפילו מעבר למיכםת התרבות הכללית שהייבה המדינד עדיין הוגבל מספר שעות הלימוד ב צ ו ר ה ש מ נ ע ה מ מ נ י ב ת ו? ו* ה ח י? תוספת משמעותית של שיעורי תורה. 7 הוכרה איםוא הרב הירש לחתחיל במצב גדוע. 6 הרה ג ר יצחק אלחנן םפקטור נתן הסכמה על תי י ג ו ם ס ח ו ר ב יי פיייש ע ל התורד. הרה ג ר חיים עוזר גדודזגםקי על הפי על התורה; הרה ג ר יוסף חייס זיננתלד המליץ לאחיו על ספר חורב וכתב עליו ש כולו חדור רות יהדות מובהקת ( האיש על החומה ח ג, עמ 434). ל פרטים לגבי ד גבלית כ א ל ה שד 1 יט *י ב ת י ק ף י ת י ד ב ק ר ה ש י ט פ ת ע ל ב י " ה ס פ ר אפשד לקרוא בספרו האחרון של פרוס מ. ברויאר על היהדות החרדית בגרמניה: jildiscke 54

56 :ומאירה מנע ממנו התוק כל אתר אפשרות דעת - להעלות מכללתאת הרצוג הרמה בקצב מתקבל על הדעת. לנוכת מגבלות אלה, אין לנו אלא להתפלא איד בכלל היה אפשר להנד דור שומרי מצוות בתנאים אלה. התקדמות אמנם רדתה, אבל היא היתד! איטית. כבד בדור שאחרי:הרב, הקים התנו ר שלמה ברייער ישיבה בפרנקפורט ושם רבים שתו בצמא דברי תורה, ובדור שאהריו כבר היו רבים שגםעו גם לישיבות הונגריה וליטא לשאוב דברי תורה מפיהם של גדולי התורה במדיגות אלה. כאשר הזרו הביתה, התתיל תהליד של היזוק התורה שנמשך עד שאותו רשע יש ו שם קץ, כמעט כליל, לתורה ביבשת אירופה. גם מבין אותם המעטים צמתו גדולי תורה, כמו הרי מ שלזינגר ז ל, מייסד ישיבת קול תורה בירושלים, ורבגים גדולים כמו הר ש שוואב יבלת א. כל נםיון להסביר את הרמה המוגבלת של ידיעת התורה בגרמניה כאילו היא נובעת משיטות מנהיגיה הרוהנייס, אין יסודו אלא בטעות. קירוב רחוקים מול התרחקות מהרשעים נעבור עתה לעוד נקודה הנוגעת ישירות להידרדרות הרוהנית במדינה. אחת הפנים הזוהרות ביהדות זמננו היא תנועת החזרה בתשובה, שהגיעה למימדים משמחים ומעודדים ממש. אבל כל מה שהושג הריהו טיפה ממה שצריד להיות וגם ממה שיכול להיות. הזרם שגבר בקצב מעורר תקוות גדולות, קטן בינתיים בהרבה, ותקירת גורמים של האטה זו ראויה לתשומת לב מיוהדת. להאטה זו כמה סיבות. לפי חוקי המכניקה כל פעולה מעודדת פעולת נגד. וכלל דומה קיים גם ביתסי אנוש, ותנועת החזרה בתשובה אינה יוצאת מכלל זה. נוסף על כך, אולי הציבור הדתי אינו מציג תמונה זוהרת דיה שיהיה בה כדי למשוד רבים לשורותיו. אבל דומני שהתבדלותה של היהדות התרדית מהווה גורם לא מבוטל. ברור שפשרנות אין בה די לעורר רגשי הערצה. אבל אל לנו לבלבל בין עקביות לקיצוניות. עקביות דרושה כדי למשוך את התועים לרעיון התורה; לא כן קיצוניות על כל פנים לא ברוב המקרים. קירוב רחוקים דורש מגע אישי של המשפיע עם המושפע, ומאידך הוזהרנו אל תתחבר לרשע (אבות א, ז). ההקפדה שלא להתהבר לרשע עלולה להתפרש כהוםר אהבת הריע ולפגוע בתהליך הקירוב. גם בזה נתן הרב הירש הנחיות בדורות, אשר יש בהן להדריכנו ולהצילגו מהתסבוכת הקשורה בכך הרב הירש קבע שכבר בימיו כמעט שלא היו עוד מינים ואפיקורסים אלא רק אנשים אשר רק מנהג אבותיהם בידיהם, ואשר נהשבים משום כך כתינוקות שנשבו בין הגוים אשר להם דין אנוס או שוגג ולכן לא הל עליהם האיסור אל תתהבר לרשע. את אלה אנו מצווים למשיר באהבה, להזמינם לבתינו ולקרבם לאור התורה. אבל וזו הנקודה Orthodoxie Jm Deutschen Reich ראה הערכה בקובץ המעין, תמוז תשמ ח, עמ Jahre Jiidische Schule Zurich, Koren25, F e s 1980",Jerusalem עמ

57 המרכזית כל זה אמור לגבי יחידים. לגבי אירגון של אנשים לא קיים המושג אנוס אם הוא אירגון או מוסד מסור למינות, הכניסה לתוכו אסורה, ואפילו אף אחד מהבריו אינו מין אלא כולם אנוסים. 8 החבחנה הזו יכולה להיות נר לרגלינו גם היום כאשר בעיות כאלה מתעוררות חדשים לבקרים. ס.ץ* דבר : נחזור לענייננו. פתחנו את דברינו בסקירה על עתידה הצפוי של מדינת ישראל. כיום חמיגזר חחרדי מקבל שירותים חיוניים כגון בטחון פנים וחוץ, תשתית.כלכלית, תקשורת ותחבורה וכוי, מהמיגזר החילוני. אבל ככל הנראה אין סיכויים רכים שהמצב הזה יוכל להימשך. כבר אפשר לחזות את היום שבו לא נוכל לסמוך עליהם להבטיח הגנת המדינה ויושביה. ובאותו היום נצטרך להחליט האם אנו מסוגלים לקבל מידיהם את האחריות הזאת או לא. הרב ש ר הירש התווה לנו את הדרך. האמנציפציה נתנה לנו הזדמנות ליישם חלק רחב יותר ממצוות התורה. הקמת מדינת ישראל חרחיבה את תחומי יישום התורה עוד יותר. חרב חירש סבר שעלינו לשמוח לקראת חזדמנויות כאלה ולא לברות מהן. הוא טען: הרי התורה רוצה לחדריכנו בכל תחומי חיי הפרט והציבור. עכשיו הציבה ההשגחה לפנינו שאלה: האם אתם מוכנים ללכת בדרכים ייללו כדל שההדרכה הזו תתגשם? ייתכן שעתיד היישוב יהיה תלוי בתשובתנו לשאלה זו. 8 י רשר ה, מכתב לרי ד במברגר (איםף כתבים ה ד, בגרמנית). סיכום בעברית סורםס בקובץ מוריה חשון תשל ב עמ עז סג. בדמיוני רואה אני ילד אחוז להבות אש, האנשים אשר מסביב עומדיבן חרדים באפס מעשה, או אין הם מבקשים אלא להציל את הבניה אנכי רואה את הילד; את הילד? האם עלי לשאול תחילה את שכני, אם גם הוא רראז- ט, (הרב ש ר הירש, אגרות צפון, איגרת י,56

58 יצחק ברום אתר דעת - מכללת הרצוג זהות חרדית וחריגים על דרכם של חרדי גרמניה בעת החדשה (ד) עיונים בספרו של פרופ מרדכי ברויאר * חרדי גרמניה תמיהות והתפעלות כותב פרופ ברויאר: יהודי ממזרח אירופה, כאשר ביקר בקהילות של יהודי גרמניה, מן הסתם התקשה לראות ממבט ראשון את הדמיון של האורתודוקסיה הפרנקפורטאית לחברה היהודית המסורתית המוכרת לו... אף אם תיקן לאהר מכן את התמונה שקיבל לפי הרושם הראשון, הרי ללא ספק היתד! תופעת חחרדים הללו, לפי תחושתו, דבר מד. חדש לגמרי.ומעורר תמיהה, באשר שילבו יהדות אמיתית.עם יסודות כה רבים שהיה עליו לראות כ בלתי יהודיים מכל וכל. ואשר נראה מוזר לידידי החרדים ממזרח אירופה, היה שנוא ממש על המתנגדים להם במערב אירופה (עמ 28). אלח חששו כי האורתודוקסים יבלמו את הקידמה והאמנציפציה, והטילו השד של התהוות וצביעות על כל יהודי שחייב אמנציפציה והש:לד. מודרנית, ובכל זאת טען כי רוצה להישאר נאמן לדת הגיטו (שם). זהו סיכומם של דברים אשר חמחבר מפרט ומדגים בעובדות רבות בדיוניו על המושג ניאו אורתודוקםיה ואשר כרוך בכך. על משמעותם של הדברים הערנו במאמרנו הראשון ( המעין טבת תשמ ח) בקטעים אורות מאופל ו ניאו אורתודוקםיה. והנה, אף השולל הגדרת חרדי גרמניה כ ניאו אורתודוקסים ועומד על הגדרתם כ אורתודוקםים, פשוטו כמשמעו, כפי שניסינו לטעון במאמר הנ ל,, בודאי צריך לראות את אשר מיוחד ותמוה הוא במציאות זו של יחודים חרדים, וממילא ינסה להבין ולהסביר תופעות הנראות כמה שאינו מתישב עם העקרונות של יהודים חרדים שבכל מקום. מכלול הדברים שכתבנו עד כה הוא ההסבר שהיינו רוצים לתת כמפתח, כתפיסה, להבנת אותן תמיהות. נסכם את הדברים כך: א. זהותם האורתודוקסית של חרדי גרמניה נתונה על ידי ההזדהות ההדדית של הציבור הזה עם הציבור חחרדי במזרה אירופה, שאין להתעלם ממנה, אף אם לא חיתח ברורח תמיד בקחל חרחב, שכן היתה מבוררת היטיב אצל העומדים בראש הציבור חחרדי בגרמניה ובמזרח אירופה. ונראה לנו, כי באפיונים של חרדי גרמניה שהבאנו מדברי המחבר במאמר הראשון (בקטע אורתודוקסיה מחיו ) יש.בכדי להראות חתוכן חחי של אותה הזהות. ב. לפעילותו וליצירתו הספרותית של ר שמשון רפאל חירש זצ ל היתד, * Juedische Orthodoxie im Deutschen Reich Frankfurt a/m

59 השפעה מעמיקה, מקיפה ומרחיקה לכת על הייהם של הררי גרמניה ועיצוב :רוחם ודרכיהם. יצירה זו, עם היותה כתובה בגרמנית טובה (בסגנון למופת), הרי היא יהדות צרופה במשמעויותיה הנורמטיביות, זו מהותה, ועם כל הפערים ביו משנת רשר ה ויישומה בהיים, הרי ההזדהות עם רשר ה ועם דרכיו השפיעה באורח מכריע על דביקותם העקרוגית של הררי גרמניה בתורה ומצוות. ג. הינוך הדור הצעיר לתורה ומצוות נעשה בגרמניה מתוך קשיים עצומים, קשיים היצוניים מצד השלטונות ומצד יהודים שלא רצו בהינוד זה, וקשיים פנימיים מצד הורים אשר לא תמיד עמדו להם תבונתם וכוחותיהם לעשות הצעדים ההכרחיים להצלתת החינוך לתורה ומצוות בנסיבות הקשות הנתונות. מסתבר כי יש לראות בחינוך זה, הן בדרכי קיומו ונסיבותיו, והן בתוצאותיו, רקע להבנת כל אותן תופעות שהן מיוהדות להדדי גרמניה, להם בלבד, הן אופני התנהגות תמוהות, והן גילויים מיוחדים של דרכי אמונה ומסירות נפש בקיום מצוות. הכפילות התרבותית, של יהדות ותרבות מערבית, בה היו יהודי גרמניה, בעיקרו של דבר בעל כרחם, ניכרה יפה, הן בקשיים שעמדו בפניהם, והן בדרכים שננקטו כדי להתגבר על אותם הקשיים. לכן אין להתפלא, כי דמותם ותדמיתם של הרדי גרמניה הראו שני יסודות: את זהותם האורתודוקסית העקרונית מצד אחד, ופרטים שוגים במחשבה ובמעשה המראים על זיקה לדרכי הגויים, לתרבות המערבית, מצד שני. הרי זה אשר כתבנו במאמר הראשון (אם יורשה לגו לצטט את עצמנו) רק ההנחה שאכן היו חרדי גרמניה אורתודוקסים, פשוטו כמשמעו, נראית לנו כמפתח להבנת מציאות זו, ואז כל הריגה ממה שמתהייב מן ההנהה הבסיסית אכל תובן כתריגה, ולא כסתירה לעיקר דרכו של הציבור הזה. ד. ונראה לנו, כי גישה זו של הכרה בזחות חרדית תקינה, כאשד תופעות הסותרות אותה גתפםות בהריגות למרות שכיהותם, באה לביטוי ביהם של גדולי תורה מחוץ למסגרתם של חרדי גרמניה אל דרכיהם בחינוך הדור הצעיר. הרי דרכים אלד. נשללו, במדד. מרחיקה לכת, כדרך של חינוך הבנים. והנה נתקבלו אותם הדרכים, לפחות בעקרונותיהם הכלליים, לחינוך הבנות. כלומר: יש כאן בנושא רגיש כחינוד, הכרה בזהות ההדדית, למרות שבאותו נושא עצמו יש גם גישת השוללת חלק השוב מאד מדרכיהם של חרדי גרמניח. אולי אפשר לומר זאת כך: בדרכי החינוך שננקטו אצל חרדי גרמניה, בעיקר משום חכרה הנסיבות, היה ככדי לקיים את זהותם חחרדית, אולם לא היה בהם בכדי להקנות תורה כדרוש באורת היוני לעצוב אישיותו של כל נער בישראל. וענין זה קריטי בהינוך הבנים, מלי שאין כן בחינור הבנות. מכאן המסקנה, שהיא נכונה למרות שנראית פרדוקםלית, כי העמדה כלפי הינוך הבנות משקפת את היסוד המהותי של הכרה בזהות החרדיון למרות שהינוד הבנים דווקא הוא המשימה העקרית של חחינוך לתורה ומצוות בישראל. על יסוד מוצק זה של ודאות לגבי הזהות חחרדית של שומרי תורה ומצוות בגרמניה ננסה לסקור להלן דרכי התנהגות ומהשבה אשר העומד מחיז למסגרת זו יכול לראות בהם סתירות לאותה זהות, הכל כפי שפרופ ברויאר פורם בפנינו בספרו. כן ננסה להראות דווקא את התופעות התמוהות כרקע אשר עליו יובן יה ה, מה גדולה היתה החכמה והיראה של מי שהנהיגו ציבור זה, ומה גדולה היתה מסירו 58

60 הנפש על קיום תורה ומצוות שנתגלתה בתוך ציבור על אף הכל, ואשר על כן זכה אתר דעת - מכללת הרצוג הציבור הזה להעמיד דורות נאמנים לעמם. חריגים מתמיהים אולי גכון לומר כי החריגים החריפים יותר, כגון פגמים בדרכי הצניעות, מתמיהים פחות, אף נושאים אופי של חריגים במדד, פחותה, משום שמצד אהד לא היו אלה דברים המיוחדים למציאות בגרמניה, ומצד שני גם בגרמניה לא היה כל ספק על כך שאכן מדובר בחריגים, בפגמים, בדרכים שאיגן מתישבות עם היהדות. רבנים ומנהיגי ציבור ראו צורך לפנות אל חברי הקהילות חאורתודוקםיות, בדרישה לדקדק יותר בשמירת טהרת המשפחח. דברי תוכחה אלה הופנו אל כלל הציבור, אם כי היה ידוע שבעצם מדובר רק על הוגים מסוימים (עמ 20). נראה כי בהתקרב סוף המאה (ה 19 ), נמצא מספר הולך וגדל של נשים אורתודוקסיות שלא ההשיבו עוד את כיסוי שערותיהן (שם), גם זו תופעה שהפכה נושא לפרסום דברי תוכהה. יותר קשה להבין תופעות אשר עם היותן פסולות וידועות על היותן אסורות, קשה היה למנוע אותן במסגרת אירועים חברתיים, ואם במזרה אירופה היו מעשים כאלה נתקלים יותר מהר במהאות הדיפות, הרי במערבה הסתפקו לעתים קרובות בדרכים של הסתייגות שקטה, ויש להבין כי מי שנהגו כך בודאי טעמם ונימוקם עמם. לא היה זה בלתי מצוי כי חלק מחמוזמנים לחתונה, גברים ונשים, עסקו לאהד הסעודה החגיגית, בריקודים מעורבים, כאשר רבנים שנוכחו במקום, ואורחים אחרים המדקדקים יותר בשמירת מצוות, גשארו יושבים על מקומותיהם, והשתדלו לא להתייהם לאשר אירע באולם הריקודים (עמ 19). היה קשה להילחם בתופעות אלה. רבה של פולדה, הרב מיכאל כהן זצ ל, עשה נסיונות הולכים ונשנים למגוע את הריקודים בקהילות קטנות של מחוזו, שהיה אורתודוקסי ברובו, אך הצלחתו היתד, מועטה (שם). דרכי גויים ברשות התורה נושא אחר, אלה דרכי התנהגות, שיש למצוא להם היתרים בהלכה, וההסתמכות על אותם ההיתרים היתד! מצויה אז גם מחוץ לגרמניה, ובכל זאת יש מקום לומר, כי דרכים אלה נראו אפייניים יותר למציאות של מי שמקובלים כשומרי מצוות בגרמניה מאשר למציאות דומה בכל מקום אהר. זאת כאשר נכון לראות בהם ביטוי לדרכי האומות שהדרו אל תוך היי ישראל, גם במקומות בהם נלהמו יהודים על שמירת תורה ומצוות. הלחץ של כללי ההתנהגות ההכרתית על צורות התנהגות מסורתיות ניכר באורה הבולט ביותר בכיסוי הראש של גברים. אם כי אין ענין זה בעל חומרה ממדריגה ראשונה כפרט בהלכה, הרי מאז ומעולם לא עלתה כלל על הדעת דמותו של יהודי שאין ראשו מכוסה בקביעות. מאז ימי האמנציפציה שמרו רובס של שומרי המצוות בגרמניה על כך רק בהיותם בביתם או תחת כיפת השמים, ורק מיעוט קטן ישב עם כיפה במשרדים, בחנויות או במקומות אחרים בהם גפגשו וקיימו קשרים עם לא יהודים. אפילו ברוב בתי הספר האורתודוקסיים ישבו מורים 59

61 ותלמידים בגילוי ראש בכיתותיהם, חוץ מאשר בלימודי קודש (עמ 21). הרי זו דוגמה של התנהגות חריגה, מבחינח חרדית, כאשר לא קשה לחבין שלא מדובר בזלזול בדברי הלכה או במנהגם של ישראל, אלא היד. כאן ענין בו הוחלט, בהכרח הנסיבות ובודאי על דעת גדולים, כי ההקלה בפרט אחד תאפשר את השמירה הקפדנית בענינים המורים בהם לא ייתכן להקל. דוגמה אחרת היא השתתפותן של נשים בשירת זמירות בסעודות של שב ת וכדומה. חרב יחיאל יעקב ויינברג זצ ל נוכח בתופעה זו בבואו לגרמניה והנושא נדון בספרו שו ת שרידי אש חלק שני סי ח. המחבר מוסר על הדברים בבואו מליטא לברלין בשנת 1914 נוכח לדעת כי במשפחות של שומרי תורה ומצוות נהוג כי גברים ונשים שרים ביחד את הזמירות בסעודות של שבת, למרות שעל פי ההלכה אסור לגברים לשמוע שירת נשים. אבל אחרי חקירה ודרישה נאמר לי כי הגאון הצדיק ר ע חילדסהיימר ז ל והגרש ר הירש ז ל בפ פ ענ מ התירו בזמירות קודש לזמר יחד והטעם הוא דתרי קלי לא משתמעי וכיון שמזמרים יחד אין איסור/ (עמ 19). הפניה זו אל דבריו של בעל שרידי אש נראית לנו כבעלת חשיבות כללית למי שרוצה להבין את חרדי גרמניה מתוך הזדהות עם התמיהות הטבעיות מצד חרדי מזרח אירופה. הרי חרב י י ויינברג איחד באישיותו את יהדות מזרח אירופה עש יהדות מערב אירופה, באשר היה מוכר בעולמה של תורה, הן בליטא והן בפולין כגדול בהוראת הלכה (יש דברים על כך בספרו הנ ל סי ל א), ומצד שני היד, מעורה בחייהם של חרדי מערב שבתוכם חי, ולהם העניק מתורתו והכמתו משך עשרות שנים. - נושא אחר: כמו כיסוי הראש, כי היה הזקן השלם הלק מהמראה של יהודי על פי תמסורת, אם כי אין על כך חובה מוחלטת על פי ההלכה... במדה הולכת וגדלה הסירו בחברה האורתודוקסית את הזקן השלם, או צמצמו אותו לזקז סנטר. בהקשר זה ראוי להזכיר, כי בדרך כלל דקדקו מאד בשמירת איסור התורה להשחית הזקן(בסכין), אם כי גם בענין זה הושמעו תלונות (עמ 22). הערכה גבוהה ניתנה לשמירת שמות פרטיים יהודיים כסמל המסורת אולס בחיי יום יום הרבו להשתמש בשמות גרמניים, לא יהודיים, ונזקקו לשמות יהודיים רק כאשר היתד. לכך משמעות הלכתית (שם). מעורים במיטב התרבות הגרמנית מן הסתם אין צורך להדגיש כי הסימן האופייני ביותר שייחד את האורתודוקםים בגרמניה, זה יחסם לתרבות הגרמנית, כמסתבר מתוך העקרון של תורי ע י דרך ארץ. נראה לנו שנכון לומר כי דווקא בענין זה יש לראות דגמים שונים של התנהגות, הן מן הדברים הכשרים בתכלית, והן מ דרכי הגויים ברשות התורה והן מסוג מכשלות חמורות וקלות. התשובה הנ ל של בעל שרידי אש תועיל לחבין יותר טוב גם את אשר ברצוננו לחביא להלן. אנו מוצאים כמובן כי הדהף לרכוש השכלה היד, נחלת חכל, ואם מצינו ניסוחים מסוימים, כגון בדברי יד עזריאל הידםהיימר, המראים גישה שונה, הרי דברים אלה בטלו בתוך הגישה ההיוכית 60

62 כלפי ההשכלה בה נקטו הרבנים,אתר דעת למעשה - ללא מכללת יוצא הרצוגמן הכלל (עמ 82). יחס חיובי זה כלפי התרבות הגרמנית חרחיק לכת. במשפחות אורתודוקסיות רבות, וגם משפחות של רבנים לא יצאו מכלל זה, שרו הורים עם ילדיהם ליד חשלחן, לא רק זמירות המקובלות בישראל, אלא אף שירים גרמניים. בספר היועץ לבית היהודי של הרב שלמה קרליבך זצ ל כלול מספר רב של שירי מהברים גרמניים (עמ 84). זאת ועוד. מסתבר כי בחוגים אורתודוקסיים נזקקו לפירותיה מוצריה של התרבות לא פחות מאשר בכל חוג יהודי אחר. לכל המאוחד בשנות ה 90 היו מינויי Israelite קהל קוראים עירני אשר ממנו לא נעלמה כל הופעה חדשה של הספרות הגרמנית. על כך מעידות ביקורות הספרים שמילאו אז את טורי העיתון האורתו דוקסי, וכן המודעות הרבות של מו לים לא יהודיים על ספריהם (שם). מאז סוף המאה (ה 19 ) היו ביקורים בתיאטרון ובאולם הקונצרטים, אפילו בקברטים, תופעה 'לא נדירה במשפחות האורתודוקסיות (שם.) הרבו לנגן. הדפסת תוים Israelite (1894) נועדה לקוראים שידעו לנגן בכינור ובפםנתר (שם). הבינו גם בעניני ציור והתמצאו בהם. על כך מעיד מאמר מ 1906, בו שימשו ציוריו של רמברנדט כנושא לדיון מעמיק והובאו כראיה לכך, כי רוח היהדות האמיתית הפרתה את רוחם של גדולי האמנים בעולם (עמ 141). גישה זו אל פירותיה של התרבות באח יחד עם קיום מצוות, כאשר לעתים היקשה לראות, כיצד הדברים היו שייכים זה לזה. לדוגמה, ניתן למצוא, כי איש מצפוני ודתי בא אל רבו לשיעור תורה, כשהוא לבוש פראק, על מנת ללכת משם במישרין לתיאטרון או לבית האופרה (עמ 36). האורתודוקסים עשו את תעסוקת הפנאי שלהם בדרך שהיתה אופיינית לבורגנות הזעירה הגרמנית, למרות שדווקא מפני זה הזהיר ר ש ד הירש פעמים חוזרות ונשנות (שם). בהזדמנויות רשמיות היה אפשר לשמוע מפי אישים אורתודוקסיים מאמרי חז ל בהקשר אחד עם מובאות מדברי גיתה, שילר, אף ריכרד ואגנר. סגנון זה אשר הוגדר לאחר מכן כ כמעט מוזר, נתפס אז בתור האחדות המאוזנת של תרבות גרמנית ויהדות מסורתית (עמ 84). יומרת הכוללנות המתבונן בכל התופעות האלה, אם מתוך שהכיר אותן במציאותן ההיה, אם מתוך תיאורים כתובים, אכן עלול לשאול את עצמו, כיצד מתישבים כל הדברים הללו עם זחות חרדית. ונראה כי תמיהתו אולי תגדל כאשר יעמוד על כך, כיצד הוגדר סגנון ההיים שכלל את כל אלה על ידי מי שהיו בו. דוברי האורתודוקסים לא נלאו.לתת ביטוי ל יומרת הכוללנות של התורה, זאת אומרת את יומרתה של יהדות התורה להדור לתוך תוכו של מכלול האדם וחיי האדם, וקיום חובתו של האדם היהודי להכניע את כל מטרות הייו ותוכן הייו לתורה. היהדות הוצגה ברמה כדת הכוללת הכל ואשר אינה רואה כל מחשבה וכל מעשה של אדם כמשהו מהוצה לה (עמ 34). רשר ה הרהיק לכת עוד יותר באמרו, כי היהדות בעצם אינה דת כלל, אלא תכנית חיים, ספר חוקים, המסדיר כל חיי האדם, בביתו, בהיי העסק והמקצוע, בלימוד ובתפלה (שם). 61

63 כיצד הסתברה גישה יומרנית זו, לפי מחשבתם של הררי גרמניה, עם אורח תיים אשר פרטים עליו מסרנו כאן מתוך המחקר שבפניגו? אחד ממושגי היסוד של היהדות לפי משנת רשר ה זה אדם ישראל/ אשר משמעותו העיקרית היא, כי אנושיות צרופה הרי זה מושג ערכי ביהדות, וכי ישראל זוהי מדריגה גבוהה יותר של אנושיות. אנושיות צרופה מושגת על ידי כל יצור אנושי המגשים בחייו האישיים והחברתיים, במודע ובדקדקנות אחראית, את המוסר והמדות הטובות השולטות בכל הברה הומנית ונאורה. המדריגה הגבוהה יותר של ישראל תושג רק על ידי קיום מצוותיה המיוחדות של התורה (עמ 37), לכן יכול יהודי אורתודוקסי לעזוב את ביתו ואת בית הכנסת, ולהעסיק עצמו בפעולות של חול המוסדרות על ידי כללי משפט ומושגי ערך לא יהודיים, בלא שיעזוב בכך את היהדות ואת התורה, אפילו לרגע אהד. העיסוק בפעילות מקצועית ובעסקים להלוטין אינו מוצא מכלל הקדושה; אדרבה, דווקא בתחום יעמוד (יהודי) במבחן כ אדם ישראל אמיתי (שם). קידוש שם שמים נמצא ואולם נמצא שעל כל פנים נשאל יהודי אורתודוקסי בגרמניה כיצד אפשר ליישב, בכנות וביושר, את יומרת הכוללנות של היהדות עם מודרניות בתחום החברתי והתרבותי שחוא כולו מחוץ למעגל היהדות ולהשפעה היהודית * על כך היה מופיע, מעומק תודעתו של הנשאל, ההסבר, כי היהודי המדקדק במצוות דתו, ואשר מתהלך בחוגי תרבות והברה לא יהודיים, הרי הוא מקיים תמיד ובכל מקום את הקדושה שבכל מצוות ה, זה קידוש שם שמים בעיני העמים. כל עוד המגע עם העולם המודרני החילוני אינו כרוך בעבירה על דבר ה זו ההלכה, יש לו משמעות דתית גדולה, באשר מראה לעולם, כי היהודי המודרני אורתודוקסי יכול ללכת עם הזמן בלא לותר על חלק כל שהוא של המסורת (עמ 38). יהודים ללא ספור מסרו את נפשם על קידוש השם במאות השנים של חשכת ימי הביניים. אולם עתה שזמנים אלה עברו עם מוראותיהם, הרי המבחן הנעלה ביותר של נאמנות לתורה אינו עוד בכך למות על קידוש השם, אלא לחיות חיי יהדות כך שזו תעורר רק דרך ארץ והתפעלות. העתונות החרדית לא נלאתה מלהצביע על קידוש השם המתקיים בכל איש מן החרדים חחי בפומבי בנאמנות למסורת (עמ 39). כל סוחר מכובד, אף שאינו ידוע מחוץ למקום מגוריו, רופאים או כימאים שומרי מצוות, פסנתרן שלא ניגן בשבת, צייר המדקדק במצוות קלה כחמורה, כל אלה היו ראויים לשבה זה (שם). מודעות לבעיות יהודי חרחוק מן המציאות המתוארת, ריחוק של מקום ושל זמן, ייתכן שישאל שאלה הגיונית: האמנם יש לראות בכל ההשקפות הללו הסברים מציאותיים, דהיינו; האמנם הועלו כאן הולין לטהרת הקודש, או שמא אלה רק תירוצים שהומצאו לשק 62

64 צידוק הנוודות, ואם כן קרוב אתר להניהדעת כי - אורח מכללת היים הרצוג כזה נדון להתנוונות, להגדלת המרתק ממציאות היה של תורה ומצוות ן על כך כותב פרופ ברויאר אהרי שהגיאו אורתודוקסיה התבססה כסגנון היים שניתן לנהוג בו, ואשר היה מכובד למספר הולך וגדל של גאמגים, ההל תהליך אופייני של קיפאון. מה שהיה דרך של מקוריות הפך להיות מסגרת של מוסכמות. אורתודוקסים אשר לאמיתו של דבר לא יכלו לטעון שיש בהם כוללנות של תורה, אף לא כוללנות של תרבות מודרנית, הביטו על שנות הייסוד בגאוה ובשביעות רצון עצמית (עמי 41). אולם גישה זו לא היתד! נתלת הכל. אין להתעלם מכך שאכן היה קיים ואף הורגש בציבור הזה פער בין היהדות ותרבות הזמן. אף ההנמקה הדתית של הפעילות התילונית היתד. יותר ענין של הצהרה והכרזה מאשר מציאות היים ממשית. אילולא כן, כיצד נבין כי ר ע הילדסהיימר ראה צורך להוקיע כחילול השם את הזלזול בבתי דין רבניים ואת קיומם של משפטים בין צדדים יהודיים בפני בתי המשפט האזרהיים? היי ההסתגלות של הניאו אורתודוקסיה עם הזמן החדש היו כרוכים בהוסר עקביות ובפשרות. אולם אלה באו לאו דווקא על השבון הצד היהודי שבכל עגין. למרות כל ההצהרות האידיאולוגיות היו פה ושם השדגיים כלפי העולם המודרני, השו דהף להתבדל, והרגישו כי קיומה של ההסתגלות היהודית אירופית אינו מובטח. אם הגיעו למצב בו היה צורך לבחור בין ענינים יהודיים לענינים אהרים, הרי בדרך כלל היתד. העדיפות לעניני היהדות (עמי 39-40). כך מסתברת ההתרחקות המתמידה מעיסוקים מסוימים, הכרתיים, אקדמיים, אמנותיים, שנראו סותרים במיוהד את הרגישויות המסורתיות. כבר ר ש ר הירש השמיע קול אזהרה בכותבו: אכן, בהיותך בורר את דרכך למציאת פרנסה, הרי תתנה את התלטתד בכך, איזו דרך תסכן פתות את נאמנותך לקיום מצוות התורה, ואיזו היא הדרך שתקל עליך למצוא את האמצעים וההזדמנויות לעסוק באותם דברים הנדרשים לפי אותו ייעוד אשר בעבורו אתה מכשיר עצמך על ידי הפרנסה (עמ 40). בהמשך דרכו של הציבור הזה, לקראת סוף התקופה המתוארת בספר שלפנינו ולאהר מכן, אכן התעוררה בו ביקורת עצמית נוקבת, ותנועת התתדשות שהיא נושא לדיון בפרק האהרון של הספר. אכן נראה לנו שנכון לומר, כי משמעות התיאור המפורט שסקרנו כאן, וייראו פרטיו מתמיהים ככל אשר ייראו, אינה יכולה להיות גישה של ביטול כלפי כה החיות היהודית תורנית של ציבור הרדי גרמניה. אין לראות כאן ויתורים המביאים להתדרדרות בחינת תהילת נפילה ניסה. יש כאן גמישות מופלאה מתוך ראיית האפשרויות הגדולות לדביקות ביהדות והתתזקות בה, הקיימות גם במצב בעייתי של השתתפות מרהיקה לכת בדרכי התרבות המערבית. אכן היתה דרד זאת אפשרית רק משום שבהםדי הבורא ית עמדו בראשי הציבור הזה על קהילותיו, רבנים, רועים נאמנים, שידעו לנקוט בצעדים הנכונים ובההלטות הנכונות במצבים ובזמנים שדרשו זאת, לדעת מה להתיר ועל מה להמליץ, מה לאסור בפירוש ועל מה לעבור בשתיקה, מה להוקיע ולגבי מה להסתפק בהסתייגות שקטה. דרך זו הביאה פירות טובים שהציבור אכן כיבד את רבגיו, כפי שכבר צוין בראשון ממאמרי סקירה זו. ו 63

65 על רבני הציבור החרדי בגרמניה כוחו ומעמד כבודו (של הרב) נבעו בראש וראשונה לא מאישיותו, אלא מיראת הכבוד של הקהילה בפני התורה ומרצונה לחיות על פי התורה (עמ 217). תחום פעילותם של הרבנים היה נרחב ומגוון, מצד אחד פעלו רבנים, כגון ר יעקב עטלינגר ( ערוך לגר ) ר י ד במברגר (רבה של וירצבורג), ר ש ר הירש, ר ע הילדסהיימר, הרב מאיר להמן, ולאחר מכן גם הרב מיכאל כהן, כמנהיגים פוליטיים בעלי דעה מכרעת, והוכרו בכך מצד רבים (עמ 218), אם כי היו בציבור זה גם מי שלא ראו בעין טובה עקרון של מתן מעמד כזה לרבנים (עמ 214). לעומת זאת היה זה אופייני לרבנים החרדיים, שקיימו קשר אישי שאין דומה לו, עם חברי הקהילה שנתנו בהם את אימונם כמנהיגיהם הדתיים (עמ 223). לא היה אירוע משמח או מעציב בו לא נוכח הרב בחוג המשפחות. היה יועץ, מושיע בצרה, אביהם של העניים, מפשר בסכסוכים, והטה אוזן לתלונות (שם). הרבה לנוע בדרכים. לא דחה דבר, ולא הקפיד על פורמליות. (שם). זו אינה אידיאליזציה. לפנינו אוסף של רשימות פרטיות של רבנים, ועל רבנים המאמתות תיאור זד. (שם). הרב היה עסוק למעלה ראש. נוסף על הדאגה האישית לבני צאן מרעיתו, לכ. 1 יבת אישורים והמלצות, פסיקת הלכה, וטיפול בעניני חינוך, במוסדות ומתקנים אשר בלעדיהם שמירת מצוות בקהילה לא היתד. אפשרית, זמנו, מרצו, וידיעתו המקצוע ת (בענינים שוגים) הועמדו במבחנים קשים, כגון בטיפול בבנין מקוה ותחזוקתו, המחייבים הקפדה על כללים טכניים מדויקים ומסובכים, בהשגחה על העירוב ובתחזוקתו וכו (שם). אחריותו חדתית של הרב הטילה עליי עול יום יומי של דאגה לאספקת בשר כשר, וסדרי השחיטה הכשרה, לאספקת חלב כשר וגבינה כשרח, ודאגות רבות אחרות על טהרתם של המטבחים בקהילה על פי ההלכה (שם), אם כי היה זה מצוי שרבנים נתקלו בהתנגדות ובקשיים מסוגים שונים מצד בני קהילותיהם, הרי אם מדובר על הערכתם הכוללת, אז נכון לומר, כי הכרת הקהילה בפעילותו המסורה והמיגעת של הרב ניתנה תמיד, והעלתה את מעמדו חרחק מעל למה שבא כרגיל מתוך קשר רשמי. בכך התהזקה סמכותו עד אשר יכול להרשות לעצמו לפעול, במקרה הצורך, באורח נמרץ נגד כל פגיעה פומבית בשמירת מצוות (שם). רק מעטים מבין הרבנים שגדלו בגרמניה היו מוכרים כגדולי הלכה (עמ 225). אמנם היו בוגריו של סמינר הרבנים בברלין בעלי ידיעות טובות ומקיפות שהיה בהן בכדי לאפשר להם להתפתח בלימודיהם לחכמי תורד. חשובים. אולם רוב הרבנים לא הגיעו לכך עקב עיסוקיהם אשר בלאו הכי כמעט לא הספיקו לבצעם (שם). אם בכל זאת היי הקהילות התארגנו למעשה על פי ההלכה, הרי זה נבע מצד אחד מכך, כי רוב הרבנים חיו תלמידי חכמים אשר בידיעותיהם העיוניות והמעשיות היה בכדי לפסוק בשאלות ההלכה אשר עלו על הפרק יום יום; מצד שנ י היו במקומות רבים מצויים תלמידי חכמים שלא שימשו ברבנות או שעמדו בראשי בתי מדרשות ובהם נועצו הרבנים (שם). נוסף על כך למעשה כיהנו, מאז תחלת המאה (ה 20 ), ברוב הקהילות הגדולות, רבנים שהגיעו ללמדנות גדולה בישיבות שבמזרה אירופה (שם). 64

66 הרב ההרדי הטיפוסי לא היה אתר דעת מנותק - מן מכללת העולם, הרצוגאף לא עמד בלמדנותו הרחק מעל קהילתו. דווקא בעממיותו השיג לעצמו ולתורה אשר גילם, הערכה וכבוד. לא כ גדול בתורה קיבלו אותו, אלא כאיש אשר גילם בתייו את האידיאלים של הציבור שלו, ואשר ראה כעיקר תפקידו את קיום התורה והמצוות והפצת ידיעתן על ידי פעילותו הנאמגה והמסורה. בראש וראשוגה היה הוא מורה לעם ומהגך, ולא ראה מתהת לכבודו לתת שיעורים לילדים, ולמבוגרים בעלי ידיעות מועטות. היתד. נפוצה הגשמת עקרונו של ר ש ר הירש לפיו יש להגיע לרבנות דרך בית הספר (עמ 226). אולי נצליה לקרב דברים להבנה נכונה של קורא הרהוק מן המציאות המתוארת, על ידי שנביא מקצת דברים ממה שכלול בספר על אישיות רבנים מרשימה, הרב מיכאל כהן, רבה של פולדה, אשר גילם אותן תכונות של יראת שמים וענותנות, נאמנות ומסירות, פעלתנות ותושיה, כך שאפשר לראות בו רב לדוגמה של הציבור בו אנו עוסקים. במבהר העובדות שנביא יש מן המקריות, שכן נצטמצם, כמובן, לאשר כלול בספר שבפנינו. אולם נראה לנו כי על כל פנים נימצא קולטים בדרך זו מן האור של תורה ומצוות חאופייני ומיוחד למציאות בה אנו עוסקים. מקורות חייו של הרב מיכאל כהז זע ל כבר הזכרנו את פעילותו של הרב כהן בענין ייסוד בית ספר יהודי בעירו ( המעין תמוז תשמ ה עמ 14). בפולדה השתדל הרב מיכאל כהן ( ) ללא הרף לייסד בית ספר עממי. במשך שנים עמד במשא ומתן עם משרד החינוך והעיריה אשר בלא עזרתם לא יכול היה להגיע להקמת המוסד. בקשיים הגדולים ביותר נתקל מצד הנהלת קהילתו. מתוך חששות כספיים חרחיקו אחדים מחברי הועד של הקהילה, שהיה אורתודוקסי ברובו, בהתנגדותם להקמת בית הספר, עד שמאהורי גבו של רבם ניסו להניא את מינהל העיריה מאישור הסיוע, וזאת על אף החלטת חיובית.של חקחילח בנושא (עמ 104). דאגתו לחינוך לא היתד מוגבלת לצרכים המיוהדים של קהילתו הדאגה לארגון מחדש של סמינר המורים בקלן העסיקה אישי הנהגה הרהק מהדן לעיר, בחירתו של מגחל חדש לסמינר היתד. נושא בטיפול לא רק בקלן אלא אף בפרנקפורט ובפולדה. לרבה הבלתי נלאה של פולדה, הרב מיכאל כהן, זכויות מיוחמת על פעילותו למען הסמינר בקלן ולמען הכשרת מורים בדרך כלל (עמ 138). הדאגה להינור הייבה גם פעילות מדינית. בסקירתנו הנ ל (עמ 10) הזכרנו את הילוקי הדיעות שבין האורתודוקסיים והרפורמיים על המסגרת העדיפה להקניית הינוך כללי ויהודי לילדי ישראל. בעקבות הצעת הוק בנושא זה פנה האיגוד של יהודי גרמניה שבשליטת רפורמיים אל בית הנבחרים בתזכיר בו הובהר שעיקר דאגתם היא שינתנו שיעורי יהדות במסגרת בתי ספר כלליים (שהיו בעלי אופי נוצרי לפי טבע הנסיבות). לעומת זאת חחל גציג חחתאחדות לעגיגי היהדות ההדדית בגרמניה, הרב מיכאל כהן פולדה, במשא ומתן עם פקידי ממשלה רמי מעלה, עוד לפגי שעשה זאת האיגוד ליהודי גרמגיה. בהתלטיות ובעקביות עמדו החרדים על דרישתם העקרוגית: שמירתה, ואם אפשר הרחבתה של מערכת בתי 65

67 אתר דעת - מכללת הרצוג הםפר היהודיים, ומניעת סדרי לימודים שעלולים היו להביא לידי כך שילדי הורים חרדיים יהיו נתונים להשפעה רםורמית יהודית (עמ 270). גם לפעילות ספרותית הקדיש הרב כהן את מרצו. שנים מכתביו כלולים ברשימת הספרות שעליה מבוסס המחקר הזה. יחד עם הרב ל. לונשטיין תכנן פרסום כתב עת יהודי מדעי (עמ 177). המחבר מוסר לנו דברים על העירנות והתושיה שגילה הרב במה שקשור עם שמירת מצוות מעשיות ובסדרים הדרושים לשם כך. רבה הבלתי נלאה של פולדה נתקל לא אחת בקשיים גדולים במחוזו, כאשר נתגלו פגיעות במסורת 3 היי הקהילות, אולם לרוב עלה בידו להביא לידי שמירת ההלכה, זאת הודות ליוקרתו חאישית ולאופיו הדתי הידוע, אשר עליו לא היו עוררין (עמ 223). ועוד מספר: בהיותו בחופשת קיץ בסכיוונינגן אירע שבמוצאי שבת קיבל מברק מפולדה ובו הודיעו לו, כי יהודי בעירו פתח את חנותו בשבת. הרב כהן שב לעירו עוד באותו לילה כדי לטפל בענין מיד (עמ 432 הערה 199). עם התקדמות הרפואה באותה התקופה עלו על הפרק בעיות של עשיית פעולות שנדרשו על ידי רופאים ואשר הן מנוגדות להלכה, וכן בעיות של פעולות על פי ההלכה שנתקלו בהתנגדות של רופאים. השאלה חחמורה ביותר בתחום זה נבעה מתששותיהם של רופאים לגבי קיום מצות מילה כהלכה. חששות אלה הועלו בתדירות הולכת וגדלה מאז התפרסם באמצע המאה הצורך במניעת זיהומים בעת ביצוע ניתוה מכל סוג שהוא. על פי ההלכה נדרשת לא רק מילה אלא אף פריעה ומציצת הדם מהפצע הטרי, הכל על ידי המוהל באופן בלתי אמצעי, אם בצפורניו, אם בפיו. לפי הידע הרפואי החדש היו פעולות אלה כרוכות בסכנת זיהום חריפה הן לילד והן למוהל. ובכן היתה כאן התנגשות ברורה, לכאורה כבעיה ללא פתרון, בין המדע והלכה מקודשת בקיום מצוה יסודית של התורה (עמ 234). לגבי התקפה זו על עניני המילה נקט בעל הערוך לנר עמדה בלתי פשרנית (עמ 235). במקום שאין מוהל נאמן יש לדחות המילה עד אשר יימצא מוהל שיקיים המילה כנדרש על פי ההלכה. גם ר ש ר הירש ור ע הילדסהיימר קיבלו גישה זו לענין (שם). ה פתרון של הצלה בא על ידי יזמתו של הרב כהן פולדה, הבלתי גלאה ובעל התושיה (שם). הרב כהן פנה במכתב הוזר אל 32 פרופסורים גרמניים במקצועות הכירורגיה, הבקטריאולוגיה וההיגיינה... מתוך הליפות מכתבים והתיעצויות נולדה ההצעה לעשות המציצה באמצעות שפופרת זכוכית... הרב כהן עמד בקשר עם הרבנים הירש והילדםהיימר ועם חותנו הרב שטרן המבורג, ופנה ליצרן של מכשירים רפואיים שהכין מספר שפופרות גליליות. אחרי שאלה נוסו בהצלהה, ונתקבלה גס הסכמתו של ר יצחק אלהן םפקטור מקובנה,... הומלץ בתמימות על השימוש בשפופרת המצילה (שם). ענין המילה נשאר על הפרק בציבור החרדי (עמ 236). גם מבתינת ההלכה הובעו ספקות על השימוש בשפופרת המציצה... על כל פנים הוכהו כאן הרצון והיכולת של חחרדים בגרמניה לקיים את דרישות ההלכה על אף כל המכשולים ותוך שימוש בטכניקה המתקדמת (שם). גם.השמירה על איסור שעטנז נכללה בתחום עיסוקיו המיוחדים של הרב מ. כהן. הרב כהן ניהל על כך חליפת מכתבים נרחבת עם מוסדות ממשלתיים לבדיקה 66

68 מכנית טכנית, והעתונות הדתית הציעה לקיים מוסדות בדיקה מיוחדים שינוהלו אתר דעת - מכללת הרצוג.על ידי אנשים שיתמחו מבחינה מקצועית וימסרו מידע בנושא (עמ 239). י שפע של חכמתו וכוחותיו, נפשיים כפיסיים, השקיע הרב כהן בפעילות שתדלנית, במשא ומתן עם.השלטונות, ולא נרתע מלקבל האתגרים, אף אם הסיכויים להצליח היו קלושים, ולבסוף הכשלון היה חלקו. דוגמה בולטת לכך, זה ענין שמירת השבת שהפכה להיות קשה בעבור רבים, משום הנהגת היום הראשון כיום מנוהה שבועי (להשכלת הקורא: עד המחצית השניה של המאה ד. 19, היה שבוע עבודה של שבעה ימים דרך של שיגרה גם במדינות שבראש עולם התרבות המערבית). פחות מעשר שנים אחרי שהחוק המחייב יום מנוחה שבועי, וזאת ביום הראשון של השבוע, נכנם לתוקפו, כתבו על תוצאותיו עדין כואבים הפצעים שהכד! בנו חחוק למנוחת היום הראשון. כמה הנויות של קמעונאים ששגשגו מקודם לכן, נעצרו בהתפתחותן, וכמח חנויות אשר בעליהן לא חיו תזקיס דיים בדיעותיחם פתוחות עתה בשבתות (עמ 287). מסתבר כי המיעוט הזעיר שפעל מתוך מניעים דתיים היה חסר אונים בעמדו מול שלטון שענינו היה בכך להסדיר ולהקל תנאי העבודה של הרוב המכריע באוכלוסיית, זאת מתוך מניעים של מדיניות חברתית. בכך נוכה הרב מיכאל כהן (פולדה), כאשר ניהל משא ומתן, בקיץ 1889 ובחורף 1890, עם פקידי ממשלה ומנהיגי מפלגות רמי מעלה, על ההוק להגנת העובדים שעמד על הפרק. למשאלתם של שומרי המצוות שתותר פתיחת תנות לשעות אתדות ביום ראשון למי שחנויותיהם סגורות בשבת, לא היה כל סיכוי (עמ 287). מענינת ומאלפת העובדה, כי הרב מיכאל כהן נקט במגעיו עם השלטונות בסגנון בו גקטו יהודים מאז ומעולם בהיותם בגלות אדום או בגלות ישמעאל, ובבואם לבקש על נפשם ועל צרכיהם מאנשי המלכות והרשות. סגנון זה היה שונה מן הסגנון בו ביקשו יהודים חילוניים (כגון גבריאל ריסר שפעל במחצית הראשונה של המאה ה 19 ) על זכויותיהם, ובודאי היה שונה מאד מן הסגנון בו נדרשו לאהד מכן הזכויות הלאומיות על ידי התנועה הציונית. דבריו של המחבר על נושא זה כלולים בפרק בממלכה הגרמנית בו ניתן תיאור מפורט של דרכיהם ובעיותיהם של חרדי גרמניה בהשתלבם בחיים הפוליטיים. במסגרת מאמרי הסקירה שלגו כנראה לא נגיע לדיון מפורט בנושא זה. עם זאת נותנת סקירת המובא בספר על פעילותו של הרב מיכאל כהן הזדמנות לראות, אולי להרגיש, משהו מענין זה. על החרדים היה להחליט, בין היתר בשאלה, מהן המפלגות העדיפות עליהם. והנח נוכחו לדעת כי גילויי סימני אהדה מפורשים כלפי החרדים ניתנו מצד חוגים מדיניים שמרניים בממלכה הגרמנית (עמ 292). קנאי המדינה הנוצרית היטיבו להבין, כי החרדים היו מוכנים להשלים מבחינה עקרונית עם העובדה, כי הנצרות היא הדת השלטת במדינה, וכי שמירת מצוות התורה חשובה להם יותר משויון הזכויות כאזרחי המדינה. עמדה עקרונית זו של החרדים עמדה בעינה יחד עם הגישה חעקרוניח החיובית כלפי האמנציפציה, ופקידי ממלכה רמי מעלה אהבו לראות גילויי עמדה זו (עמ ). בכך נקבע סגנון החרדים במגעיהם עם נציגי השלטון. במגעיהם עם שלטון המדינה נהגו הרבנים ההדדיים בהכנעה שהיתה גדולה אפילו מהכנעתם של שתדלנים מתקופת הגיטו, אף שבכר נאלצו לסבול, כי מצד הרפורמיים, שעזבו זה מזמן את מסורת השתדלנות, הציגו אותם כאנשים 67

69 דוגמת יהודי החסות, דבר זה לא שינה את דרכם של רבנים כגון הרב מיכאל כהן והרב עזרא מונק, שהיו מבאי משרדיהם של שרים כ אישים רצויים. יבלו להיות בטוהים באהדתם של האנשים רמי המעלה לעניניהם המיוהדים, יותר מזה לא רצו ולא היה דרוש להם (עמ 293). גישה אוהדת זו כלפי יהודים הרדים היתה מיוסדת על שיקולים ריאל פוליםיים יותר מאשר על אהבת ישראל. הרקע הריאל פוליטי של עמדות הממשלה כמובן לא נעלם מעיני החרדים (שם). העובדה, כי הפוליטיקאים החרדיים העקריים לא השלו את עצמם על ההשקפה ששררה בהוגי השלטון, משתקפת בתור אהת מרשימותיו של הרב מיכאל כהן שנכתבה עברית (סימז של סודיות), אותה כתב בחיותו תחת הרושם שעשה מותו של ביסמרק. (הערה להשכלת הקורא שאינו מצוי בקורות התקופה בה אנו עוסקים: ביםמרק היה מדינאי רב עוצמה שהטביע את הותמו על ייסודה של הממלכה הגרמנית ועל ניהולה במחצית הראשונה של התקופה בה עוסק ספרו של פרופ ברויאר). הרב א. שטרן, רבה הראשי של המבורג, הותנו של הרב כהן, עמד בעימות ממושך עם הנהלת קהילתו בענין של בית הקברות. התערבותו של ביסמרק, ראש הממשלה הקיסרית, נגד חחלטת ממשלת פרוסיה והודות לתיווכו של הרב מיכאל כהן, אפשרה בסוסו של דבר הקמתו של בית קברות נפרד על אדמת פרוסיה. בסגנון חשתדלנות הישנה כתב הרב כהן כי בםייעתא דשמיא, באשר ביד ה לב מלכים ושרים עמד לרבה של המבורג ראש הממשלה אדיר הכה, אשר כפי שהושבים בעולם הוא מי שגרם את שנאת ישראל בימינו. הרי זה נס בתוך גס (עמ ). אכן היתד. אישיותו של הרב מיכאל כהן מפולדה מיזוג מופלא של יראת שמיס תמימה ועמוקה עם הכמה ותושיה, כאשר על יסודות אלה פעל למען שמירת תורה ומצוות בקהילתו ובכל אתר ואתר, ככל אשר ראה צורד לפי הנסיבות בנאמגות ובמסירות, ולא חחזיק טובה לעצמו, וכד אנו למדים על דרכיהם של רבנים בגרמניה שהנהיגו שם את הציבור החרדי דרר תלאות ההיים האופייניים לציבור זה במיוחד, מעשה פנחס בא לחזכירנו כי כל אחד מאתנו, ויהי יחיד ובודד, מיועד לקום ולהתערב באומץ לב להצלתו הרוחנית והמוסרית של הכלל מתוך נאמנות לה ותורתו. לא דמעה חסרת-מעשה מביאה הצלה ומרוממת את האדם, אלא המעשה הנישא על כנפי ההתלהבות האלקית. (פירוש הרב הירש, תהלים קו, ל) 68

70 תגובות אתר דעת - מכללת הרצוג הרב אריה כרמל תקומת מדינת ישראל במקורותינו בגליון תשרי תשמ ט כתב ר צבי וינברגר הי ו מאמר בשם עיון בשנות תר ודור ובפרק ו ממנו הוא מעורר שתי שאלות מאד רלבנטיות לתקופתנו: איפה וכיצד נרמזת במקורותינו תקומת מדינה טרם בוא גואל צדק? א. מה טעם למדינה כזו? ב. בלי לנקוט עמדה לגבי נסיונות המחבר לענות על שאלות אלו, אני רוצה להביא לתשומת לב קוראי המעין את דברי מהר ל מפראג בנידון, שהם לענ ד המקור המפורש ביותר בענין זה, והם מהוים כעין נבואה נפלאה למתרחש ולעתיד להתרחש בימינו. מהר ל פותה את דיונו (בספר גבורות ה פרק יח ובספר נצה ישראל פרק כה) באגדת חז ל בפרק חלק שהמשיח נמצא אפתתא דמלכות רביעית, היינו בפתח העיר רומי (סנהדרין צה, א). מהר ל מבאר שהפתח הוא סוף העיר, והרמז הוא שמלכות המשיח מתגלה כאשר המלבות הרביעית מגיעה אל סופה. ולא עוד, אלא שדוקא אפיסת כחה ו העדרה של המלבות הרביעית הם שגורמים להופעת מלכות המשיח. וענין זה מרומז, לדעת המהר ל גם בזה שבלידת יעקב אבינו ע ה ידו אוחזת בעקב עשו (פ תולדות, בה, בו). הסמליות בזה היא שהעקב הוא סוף האדם (היינו קצה מבנה הגוף) ו עקב עשו מרמז לסופה של מלבות אדום, ו באשר מגיע העדר למלכות רביעית מחייב התגלות המשיח (נצה פ כה). ובספר גבורות ה (יה) מביא מהר ל את המדרש (שמות רבה א, כו): וכן בת פרעה מגדלת מי שעתיד ליפרע מאביה. ואף מלך המשיח, שעתיד להיפרע מאדום, יושב עמהם במדינה, שנאמר שם ירעה עגל ושם ירבץ וגו (ישעיה בז, י). והרמז בזה, לפי דעת מהר ל, שקורא כאן למשיח עגל, שהוא בהמה שלא נשלם גידולה, כי באן מדבר בשלב שמלכות המשיה עדיין לא הגיעה לשלימותה, ובשלב זה מלכות המשיה יושבת עדיין בתוך המלכות הרביעית וכאשר לא היה מלכות המשיח על השלימות, נגרר מלכות המשיה אל אדום (שם). זו הפעם הראשונה, כמדומני, שאנהגו פוגשים מפורשות בדברי קדמונינו ז ל את הרעיון הזה: א. שתהיה התפתחות במלכות המשיה, משלב בלתי מושלם אל שלב מושלם. ב. שבשלב הראשוני, הבלתי מושלם, תהיה מלכות המשיה גרורה 69

71 של המלכות הרביעית (שמרמזת, כידוע, על התרבות ה מעובית שהיא יורשתה הרוחנית של הממלכה הרומית). מה טיבה של מלכות ראשונית זו? המהר ל ממשיך (שם): ועוד שם: מלכות המשיח שתתחדש... היא יוצאת מן המלכות הראשונה שלפני זה. וזה, כי מלכות ישראל הקדושה שיש לה מדריגה אלוקית פנימית, היא צומחת מתוף מלכות בלתי קדושה, שכך ראוי למלכות שיש לה מעלה אלוקית, מעלה פנימית. וכן תמצא שהפרי, כאשר הוא בלתי נשלם, הוא בתוך הקליפה, עד שהפרי גדל ועומד על שלימותו, ואז, כאשר הפרי גדול, נפסדה הקליפה מכח גידול הפרי, שכל דבר שיש לו מדריגה פנימית הוא יוצא מתוך דבר שהוא חיצון לו. ובספר נצח ישראל (כח) הוא מוסיף: כך ישראל, מלכות שלהם הוא מתעלה ומתגדל מתוך מלכות האומות. והיינו, שצכח מציאות מלכות האומות, וממדרגתם, מתעלה אל מדריגה יותר עליונה. וכאשר מלכות ישראל כשלימות, אז יסולק מלכות האומות, כמו שמסולק הקליפה ונופל כאשר הפרי על שלימותו. למה מלכות חמשיח יכולה לצמוח רק מאפיסותה והעדרה של המלכות הרביעית ך ולמה מלכות המשיה הקדושה יכולה לצמות רק מתור מלכות קודמת שהיא הפכה? דבר זה עמוק מאד ואי אפשר לבארו די צורכו במסגרת הנוכחית. אבל יעויין במש כ אדמו ר הרב א. א. דםלר זצ ל במאמר מתוך אפלה אורה (מכתב מאליהו הלק א עמ 157). שם מבואר שהטוב המעולה ביותר והמדרגה הקדושה ביותר יכולים להתפתח רק כתוצאה מתגובה נגדית חזקה מאד, כעין מרידה, נגד הרע. משה רבנו ע ה הגיע למדרגתו הנשגבה והיה יכול להיות כלי ביד ה להבים את תוקפה של מצרים, רק משום שהוא גדל בארמונו של פרעה והכיר מקרוב את טומאת מצרים ולמד למאום בה בכל נפשו. וכן המשיה ימרוד וימריד את ישראל ^האנושות נגד הטומאה והחומרנות של המלכות הרביעית, היינו של העולם המודרני. ועל כן בשלכ הראשוני הוא צריך לישב עמהם במדינה. מדברי מהר ל העמוקים והנפלאים אנו יכולים ללמוד שהפונקציה של-המדינה המלכות הבלתי קדושה, שהיא מכח מציאות מלכות האומות וממדרגתם היא להכין את מלכות ישראל שתצמח מתוך מלכות בלתי קדושה, לאפשר לנו להכיר מקרוב את אפסות המטרות החומרניות של מדינה בלי קדושה ובלי פנימיות, עד שלבסוף תתפרץ הנקודה הפנימית והקליפה תפול והפנים יתגלה במלא זהרו! הלואי ונזכה לכך! 70

72 מכתבים למערכת אתר דעת - מכללת הרצוג על שיתו^ הפעולה בין הרב במברגר והרב הירש בעוד שאין לי דעה ולא כל שכן ידע בעניני מקוואות, יורשה לי להעיר על דברי הסיכום [המעין, תשרי תשמ ט, עמ 85 52]. א. הרב כווירצבורג סבר שאין לעסוק בברורי הלכה אגב פרשנות המקרא. וכך הוא כתב: כלל מוגה אצלי לעיין כל דבר בס ד במקומו בש ס ולשוט אח כ בכל הנהרות נהלי דבש יתר רבותנו, טרם נפרסם בדפוס. עיין עבודת הלוים, הקדמה ג עמי ו כלל די. ב. כמעט ולא היו יהסים בין שני הרבנים. המכתבים שהחליפו ביגיהם ובעניגים דוליים, נער יספרם. עיין מדריך לכתבי יד ודברי דפוס מעזבונו של הרב ש. ר. הירש אוסף זנגר ושם דרך אגב מכתב תודה קצר עבור התומש ויקרא מיום כ א טבת תרל ג שנתקבל בווירצבורג. ג. לא היה שום שתוף פעולה בעניגי ארץ ישראל מהטעם הפשוט שהרב ש. ר. הירש לא שתף עצמו זולת יוצא טהכלל אהד והוא חתימתו על כרוז בדבר הקמת בי ה יהודי בירושלים. עיין הכתבים הציוניים של הרב קאלישר וכן בספרו הפצויין של פרו אליאב אהבת ציון ואנשי הו ד. לבסוף עוד הערה של בר בי רב, אבי ז ל וכן רבים וטובים מצאצאי הרב מוירצבורג תכננו מסעותיהם על פני גרמניה כך שמעולם לא לנו בפרנקפורט ענ מ ובכך מגעו מאתרים כל אפשרות לזהותם עם אחד משגי הקהילות הקדושות ע י הפילה בציבור בקהלם. דרך זו טובה גם כהיום הזה אף שהפורום של אז עבר זמנו ובטל. נפתלי הל וי י מצאצאי הרב מווירצבורג זי ע תשובה במכתב הנ ל מתייהס מר נפתלי הלוי כמעט רק להערה האהרוגה במאמרי. בהערה זו העזתי לכתוב שלפני המחלוקת בענין היוב היציאה מהקהלה הכללית בפרגקפורט היה שיתוף פעולה בתחומים אחדים בין הרב במברגר והרב הירש. על הדוגמאות שהבאתי אפשר להוסיף, כגון פרסום הוזר מהרב במברגר גגד ספר זבהי צדק, הלכות שחיטח מאת ר יצחק בער, בירתון ישורון בעריכתו של הרב הירש. אמנם הרב הירש נתן הסכמה לספר אחר של ר יצהק בער, אבל זה לא מנע פרסום בקורת הריפה של הרב במברגר נגד ספרו של ר יצהק בער ב ישורון 71

73 (תרי ז, עמ ). פרסום הבקורת הכוללת בקשה לא להשתמש בספר הנ ל מראה על דאגה משותפת בין שני הרבנים למען סדרי הכשרות. הבאתי בהערה הנ ל שהרב במברגר ביקש מהרב הירש הסכמה לספר אמירה לבית יעקב. גם זה מראה על שיתוף פעולה. ציינתי בהערה הנ ל שבנו של הרב במברגר, הרב יצהק זעקל במברגר ישב בבית דינו של הרב הירש בס פ. הבאתי גם מראי מקומות לתליפת מכתבים בעניני הלכה בשו ת יד הלוי. לא כתבתי שהיה שיתוף פעולה פורה ויום יומי, אבל השבתי לגמן להזכיר עובדה פשוטה. אגב, ההערה הראשונה של מר נפתלי הלוי איננה מובנת כלל. בתשובתו של הרב הירש מודגש פעמיים שלוש שבפירושו אינו מתעסק בקביעת הלכה אלא בפירוש הפסוק ע פ פירושי חז ל. מר נפתלי הלוי יוצא עם טענה נוספת, שלא היה כל שתוף פעולה בעניני ארץ ישראל מהטעם הפשוט שהרב הירש לא שתף עצמו זולת יוצא מהכלל אהד והוא התימתו על כרוז בדבר הקמת בי ה בירושלים. כתנא דמםייע נזכר ספרו של פדופ אליאב אהבת ציון ואנשי הו ד. אני מכיר את הספר הזה וקראתי בו, אפילו מה שמובא שם בעמ 290, עמ 298, עמ 300 ועוד. שם מובא במפורש שבענין הקמת בי ח בירושלים היה שיתוף פעולה בין הרב במברגר והרב הירש ותמיכתו של הרב הירש לא הצטמצמה בהתימה על כרוז. בספרו של פרום אליאב מובא שבתיתכו של הרב במברגר נתקבלו השליהים מא י בענין בי ה אצל הרב הירש. שם מובא שהרב הירש היה אחד ממקומות איסוף של תרומות עבור בי ה בירושלים. שם מובא שהרב במברגר והרב הירש הפסיקו את העברת הכספים, אחרי שנודע על שימוש בלתי נכון של הכספים. שם מובא שבהיוודע אי סדרים נוספים, פרש הרב הירש מהוועד ולמרות הפצרות של הרב כמברגר, לא חזר הרב הירש מפרישתו. שם מוזכרת גם הליפת מכתבים בין הרב במברגר ור ע להרן, הרב הירש והרב להמן בענין הקמת בי ה בירושלים. אני מודה שאינני הסטוריון, אבל אני מעיד לומר שהעובדות הנ ל מראות על כיוון שונה מטענתו של מר נפתלי הלוי. ועוד עובדה. באולם הכניסה של בית ההולים שערי צדק בירושלים עמד עשרות שנים לוה בגובה של כשלושה מטר לכבודו של הרב שמשון ב ר רפאל הירש על חלקו כהקמת. בית החוליה. לוה זה עמד שם עד כלפני שלושים שנה. אני מעיז לומר שלוח מכובד כזה לא נותנים עבור התימה על כרוז בלבד. ידוע שנכרים ונינים רבים של הרב מווירצבורג חיו חברים נאמנים בקהלת עדת ישורון, מיסודו של הרב הירש בפ פ, כמו כן ידוע שרבים מצאצאי הרב במברגר צדדו בקהלות עצמאיות, ללא קשר ארגוני עם הריפורמים. ויש מי שכתב אפילו יותר מזה על צאצאי הרב מווירצבורג: רובם תמכו בדרכו של הרב הירש. כך מובא בספר משפהת במברגר, מהדורה שניה, ירושלים, תשל ט, עמ יג. אגב, במכתבו הנ ל מאשר מר נפתלי הלוי ש רבים וטובים מצאצאי הרב מווירצבורג שבקרד לפעמים בס פ לא רצו להתפלל, אפלו פעם אתת, בבית הכנסת הדתי של הקהילה הכללית שכללה גם בתי תפילה רפורמיים. גם זה מראה על הסכמה עם דרכו של הרב הירש. יונה עמנואל 72

74

75 העורר האחראי: יונה עמנואל, רה צפניה 26, ירושלים דפוס צור-אות, ירושלים

76